אאא

הסערה שיצר קונטרס 'ד' אחד ושמו אחד' – "להבין באמת גדרי יחוד ד' ועבודה זרה לבל נכשל", שקיבל הסכמה מרבנים ליטאים מפורסמים כהגר"י סילמן והגר"ש רוזנברג, אליהם הצטרפו הגר"ש בעדני והגר"י גנס שהללו ושבחוהו – מסרב לרדת מהכותרות.

עסקני ברסלב מצדם קינאו את כבוד רבם רבי נחמן מברסלב זי"ע שטענו שמקריאת הקונטרס הנ"ל משמע שתורתו היא עבודה זרה מוחלטת. לכך פורסמו ברשימות תפוצה במייל, קריאות כנגד הפצתו. מה שאכן גרם ל'הפצת ספרים בלוי', להסירו מדוכן המכירות בבתי הכנסיות ברחבי הארץ.

טרם התקבלו הכחשת ההסכמות הכתובות מגדולי ישראל, ולכך פנינו לרב יהושע גרוס, מחבר ספר "ליקוטי מוהר"ן תפארת הנחל" ו"ליקוטי מוהר"ן המבואר", ועוד ספרים שונים בתורת ברסלב, לקבל את רשות התגובה, ולענות על התמיהות על תורתו של רבי נחמן מברסלב זי"ע.

הרב יהושע גרוס (באדיבות המצולם)
הרב יהושע גרוס (באדיבות המצולם)

עניין ה"וידוי" לפני ה"צדיק", כמו שאומר ר"נ מברסלב (ליקו"מ ד):  "ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש-ברוך-הוא אלא על ידי וידוי דברים לפני תלמיד חכם" וכו', ישנם שטוענים שהוא רעיון לא יהודי, ולקוח מדתות זרות, כגון אלו שבונים בכנסייה תא וידוי וכו'. האם ישנו מקור בחז"ל או ביהדות בכלל לפני החסידות, ל"וידוי" בפני "צדיק"?

אכן, ישנם מקורות ביהדות על וידוי, ובהם מודגש שהוא לפני ה' שיפרוט החטא ויאמר אשמנו וכו' כמו שמבוארים דיני וידוי בפ"ח מיומא וברמב"ם הל' תשובה, ולכאורה אין שום מקור ביהדות לפני החסידות על וידוי לפני ה"צדיק"...

הרב גרוס: "יש להקדים כי ברור שהרבנים שהסכימו על החוברת הנ"ל לא התכוונו לצאת נגד ברסלב, אלא רק נגד קבוצות מסוימות הטוענות שצריך להתפלל לצדיק ולעבוד אותו להתייחס אליו כאילו יש לו כח עצמי וכדומה, דבר שהוא אכן פסול לחלוטין. וכנראה שהרבנים לא עיינו היטב בחוברת ולא הבינו כי מטרתה היא לנגח את החסידות בכלל, ואת כל מושג ההתקשרות לצדיקים, והתיקונים הנעשים על ידי הצדיקים, והעלאת התפילות על ידי הצדיקים, דברים שיש להם מקורות ברורים ואיתנים בגמרא ובמדרשים ובזוהר ובכתבי האריז"ל.

"ענין הוידוי לפני הצדיק הוא אכן דבר שלא מוזכר כמעט במקורות שקודם רבי נחמן, אך רבי נחמן עצמו מספר (בספר חיי מוהר"ן) מעשה מהבעש"ט, שהיה אדם חולה מאוד והבעש"ט נסע אליו, ואמר כי אדם זה עשה תשובה שלימה על כל חטאיו, אך לא יתרפא אלא אם כן יתוודה לפני צדיק אמיתי, ואותו אדם לא רצה להתוודות ומת. ואמנם מצינו בכל דור שהצדיקים מגלים תיקוני תשובה כפי המתאים לדור, וכפי שהיה בזמן האריז"ל ובזמן הבעש"ט.

"הוידוי לפני הצדיק אינו תחליף כלל לתשובה. התשובה היא אך ורק להתוודות לפני ה' על חטאיו ולהתחרט על העבר ולקבל על העתיד שלא לחטוא, הוידוי לפני הצדיק הוא תוספת על התשובה, כדי לתקן את הפגמים שנוצרו על ידי החטאים. על ידי החטאים האדם מפיל את ספירת ה'מלכות' לתוך הקליפות, ועל ידי הוידוי הצדיק מעלה את ה'מלכות' בחזרה לשורשה, וזאת בכח ענוותנותו העצומה וביטולו לה' בתכלית. כמו כן לאחר שהצדיק העלה את המלכות לשרשה, הוא גם מפריש לאדם דרך בעבודת ה' לפי שורש נשמתו.

המייל שהופץ ברשימות תפוצה בידי חסידי ברסלב כנגד הקובץ שלטענתם מזלזל בתורת רבי נחמן מברסלב
המייל שהופץ ברשימות תפוצה בידי חסידי ברסלב כנגד הקובץ שלטענתם מזלזל בתורת רבי נחמן מברסלב
הגדלה

"וכבר כתב בספר התניא (אגרת התשובה), שאף שהאדם עשה תשובה שלימה זה מועיל רק לענין שלא יענש על מה שחטא, אמנם כדי שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו, בזמן בית המקדש היה צריך להביא קרבן, ובזמנינו יש צורך בתעניות וסיגופים רבים על כל חטא, כמבואר בכתבי האריז"ל. וכמו כן כתב הרמב"ם שהעובר על כריתות ומיתות בי"ד, תשובה ויום הכפורים תולין ורק היסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. וא"כ ניתן להבין גם את הצורך בוידוי לפני הצדיק כדי שיתקן בשלימות את הפגמים שנוצרו על ידי החטאים.

"וחובה לציין כי ברור שאין חשש עבודה זרה ח"ו בדבר זה, וכפי שאף אדם לא יטען שהבא אל בית המקדש ומביא קרבן לכהן והכהן מקריב אותו ומכפר עליו לפני ה', או הקרבנות שמקריב הכהן הגדול ביום הכיפורים לכפר על עם ישראל, יש בזה חשש עבודה זרה. וכך גם כשהצדיק מתקן את הפגמים של האדם על ידי תיקונים שונים, וכפי שמשה רבינו כיפר על חטא העגל, וכפי שנאמר בפסוק "חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה".

"לאחר פטירת רבי נחמן הפסיק מנהג זה, ואפילו אצל רבי נתן תלמידו המובהק לא התוודו לפניו. אך חסידי ברסלב מקיימים דבר זה על ידי שבאים לקברו של רבי נחמן ומתוודים שם על חטאיהם לפני ה', שכן צדיקים במיתתם קרויים חיים ורבי נחמן אמר כי מיתתו היא כמי שעובר מחדר לחדר והוא שומע את דברי הבאים אליו.

"בענין ההשוואה לנצרות: בנצרות אין צורך כלל בתשובה שהיא וידוי לפני ה' וחרטה על העבר וקבלה על העתיד שלא לחטוא, אלא די בוידוי לפני הכומר ואז הכומר גוזר עליו עונש סמלי וכל עוונותיו נמחקים כלא היו והוא יכול לשוב ולחטוא כרצונו. אך ביהדות התשובה היא אך ורק להתוודות לפני ה' על חטאיו ולהתחרט על העבר ולקבל על העתיד שלא לחטוא, הוידוי לפני הצדיק הוא תוספת על התשובה, כדי לתקן את הפגמים שנוצרו על ידי החטאים, וכפי שנתבאר".

מקורות: ליקוטי מוהר"ן (סימן ד'), חיי מוהר"ן (סימן נ"ח), ספר התניא (אגרת התשובה), כוכבי אור (שיחות וסיפורים סימן נ"ו). פרפראות לחכמה (על ליקו"מ סימן ד').

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]