בין למדני ירושלים ללמדני לליטא

הגאונים רבי אליעזר גוֹרְדוֹן ורבי יצחק בּלָאזֶר (צילום: ללא קרדיט)

פרק ב': אמש ספרנו על הקנאים שמחו כנגד הגאון רבי יצחק בּלָאזֶר שלא הסכים לדרוש מאשתו להסיר את הפאה הנכרית שלבשה.

סירב להתמנות לרבה של ירושלים עקב סגנון הלימוד השונה. ר"י טלז הגאון רבי אליעזר גוֹרְדוֹן זצ"ל

בסוף ימיו של הגר"ש מסלנט אנשי הישוב הישן חיפשו רבות אחר רב שיירשו, ופנו בעניין זה ליהודי התפוצות, בין היתר פנו בני ירושלים, אל הגאון הנודע רבי אליעזר גורדון זצ"ל שכיהן כראש ישיבת טעלז המעטירה.

בתאריך ט"ו בכסלו תרס"ז (1907) כתב הגאון רבי אליעזר גוֹרְדוֹן לידידו רבי יצחק בּלָאזֶר (ר' איצל'ה פטרבורגר) ששהה באותם שנים בירושלים מכתב בו הוא דוחה את הבקשה למנותו כרבה של ירושלים. בין שלל טענותיו לסירוב המינוי, כתב הגר"א גורדון שסגנון הלימוד בירושלים אינו כדרך הלימוד המקובלת בליטא, ולדבריו היא פחותה ממנה. וכך דבריו:

"וכפי שאומרים רבים, דרך הלימוד בירושלים ובכל ארצנו הקדושה, עדיין לא באה למדרגת דרך הלימוד שבאה במדינתנו. ומביאים ראיה שלא נשמע אשר יש גדול מפורסם וגאון אדיר בארץ ישראל וכל הגדולים אנשי השם שבירושלים ובארץ ישראל הם מהבאים ממדינתנו"[1].

דברים אלו הובאו בספר 'רבי איצלה' מאת הרב מרדכי בלזר. ירושלים תשע"ד.

גאון תנועת המוסר רבי יצחק בּלָאזֶר

מקור נוסף להבדלי הגישות בין ירושלים לליטא מוצאים אנחנו בספר 'יחיד ודורו', תולדות הגה"צ מרדכי צוקרמן (יו"ל ע"י הרב אהרון וגשל בעריכות הרב שלמה הופמן ירושלים תשע"א).

שם מסופר על הקמת כולל מיוחד במושבה מוצא בפאתי ירושלים, ולהביא לשם תלמידים שילמדו במשך שבוע שלם ללא כל הפרעות ובישוב דעת. שם הכולל היה 'בית הרבנים המאוחד - גידולי ציון'. על פי הספר, שורשי תוכנית זו נעוצה בסגנון הלימוד השונה בירושלים שמצאו העולים מליטא.

וכך הובא בספר 'יחיד ודורו':

"בשנת תרע"א (1911) עלה לירושלים הגאון רבי יצחק ליב שפירא חניך ישיבות סלבודקה ולומזה. בבוחנו את המצב הרוחני של לומדי התורה בירושלים לעומת חבריהם שבחוץ לארץ מצא מקום להתגדר בו וביקש ליצור אפשרות למצוינים שבין לומדי הישיבות להשתלם כפי כישרונותיהם ולגדול בתורה עד שיתמנו לרבנים ופוסקים מובהקים בישראל... הוא הגה רעיון לקבוע להם מקום תורה מיוחד ולתמוך בהם בתמיכה של ממש כדי שיוכלו להתמסר ולשקוד על התורה בצלילות הדעת... בני עליה מטובי בני הישיבות היו פורשים מביתם ועוסקים בתורה ובמוסר בכל ימות השבוע ובכל ערב שבת היו שבים העירה לביתם בשיירת עגלות".

כתבה זו היא קצה הקרחון של יריעה מיוחדת שנפרוש כאן לפניכם לסיקור שיטות הלימוד השונות בליטא ובנותיה, ההבדלים בין דרך הלימוד שהנחיל הגר"א לבין הדרך שהונהגה למעשה בישיבות, כיצד התייחסו לכך גדולי הדורות, הגישה הארצישראלית, וההשלכות עד לדורינו ממש.

[1] דבריו המלאים: "מוסיף טעם לשבח לקבל על עצמו את משמרת רבנות ירושלים ישיבה ולהרביץ בה תורה כיד ד' הטובה עליו בדרך הלימוד גדולי ליטא ובכך לרומם את קרן התורה בלב בני הנעורים כלשונו אחרת יש טעם לקבל את משרת הרבנות בירושלים עיר קדשנו בהיותי סמוך על שולחן חותני הרב הגדול הצדיק רבי אברהם הפציר בי הרבה הגאון החסיד רבי ישראל סאלאנטער זצלה"ה שאתחל להגיד שיעור לפני בני הנעורים, בחשבו כי בפלפול הקרוב לאמת ובעמלי להבין כל דבר בשכל ישר ועמוק ובסברות ישרות ולהעיר הערות נכונות עד מאוד, אשר חנני ד', אפעל הרבה על בני הנעורים העוסקים בתורה ויתרומם קרן התורה אצל בני הנעורים בעזר השם... וכפי שאומרים רבים, דרך הלימוד בירושלים ובכל ארצינו הקדושה, עדיין לא באה למדרגת דרך הלימוד שבאה במדינתנו ומביאים ראיה שלא נשמע אשר יש גדול מפורסם וגאון אדיר בארץ ישראל וכל הגדולים אנשי השם שבירושלים ובארץ ישראל הם מהבאים ממדינתנו".

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com