האם אברהם פריד עדיין מוביל את המוזיקה?

יסלחו לי (או שלא) אוהדיהם של זמרים חסידיים אחרים, אבל מופע חגיגות ה-40 שנה של אברהם פריד אמש בבניני האומה הוכיח ללא ספק את מה שכולם כבר יודעים הרבה מאד זמן – אברהם פריד הוא הזמר החסידי האהוב והמצליח ביותר בפער גדול מעל כל אלו שחושבים או חשבו את עצמם כמתחרים על הכתר.

המופע שזכה לכותרת "סיכום 40 שנות מוזיקה – מאדרבה ועד תניא" היה מופע שונה לחלוטין ממופעיו הרגילים של פריד הוא כלל ברובו מחרוזות עם מיטב הלהיטים של פריד מכל הזמנים, החל מ"קל ההודאות" המצוין של ברוך צ'ייט שפותח את אלבומו הראשון של פריד. חלק גדול מהשירים לא שמעתי כבר זמן רב מפיו של פריד והייתה זו תזכורת מענגת ללהיטי ענק רבים.

לצד אלו בחר פריד לשיר גם לא מעט שירים חדשים חלקם אפילו לא שלו (פאר דיר, דאוונען) בחירות אלו אמנם התאימו לקהל בחורי הישיבות באולם, אבל הרגישו לי לא קשורות בעליל לכותרת המופע שאמור לסכם 40 שנות פעילות של הזמר. לטעמי לא היה זה קשור כלל להכניס שירים של זמרים אחרים גם אם מדובר בלהיטים מצליחים ולדעתי היה צורך לזקק את המופע מחומרים מיותרים שכאלה שאינם מוסיפים מאומה לזמר בסדר הגודל של פריד. הייתי גם מסדר את המופע באופן כרונולוגי יותר, במהלך המופע בוצעו שירים ישנים במיוחד לצד שירים חדשים דבר שגרם לקצת תחושת בלגן. באופן כללי הייתי שמח לקבל מפריד מחרוזות אלבומים, בהן הוא מבצע בקצרה אלבומי עבר שלמים שלו שיר אחר שיר.

במופע התארחו לא מעט זמרים אך גם פה לא בהקשר המופע. קיוויתי שלדוגמא חיים ישראל שביצע לצדו של פריד את "שפכי כמים ליבך" ולאחר מכן ביצע את "חומות של תקווה", ישיר יחד עם פריד את אחד מלהיטי העבר הגדולים של הזמר החסידי הוותיק ולא יבוא לשיר רק את שיריו הוא. כך גם הדואט עם שולי רנד ל"אנעים זמירות" החב"די אותו ביצעו השניים כבר אין ספור פעמים תחת בימת 'צמאה', אני בטוח ששולי היה מצליח ללמוד איזה שיר אחר של פריד ולבצע את זה יחד איתו. הביצוע של שולי ל'עוקר הרים' היה כיף אם כי במופע שארך שעתיים וחצי אני תוהה שוב מדוע יש צורך בשירים מחוץ לרפרטואר של פריד. אורח נוסף שהגיע בהפתעה היה הזמר והיוצר ישי ריבו, שנכנס באמצע הביצוע של פריד ל"נפשי", שוב ביצוע אותו כבר שרו השניים בעבר לא מעט פעמים ללא שום אתגור או עניין לקהל שאמנם קיבל את ריבו בהתלהבות ענק. גם פה לטעמי היה צריך ריבו לבצע את אחד מלהיטי העבר של פריד, זה היה גם מעניין וגם מיוחד ומתאים למופע.

הדואט הכי מוצלח במהלך הערב הגיע דווקא מאורח מפתיע יותר, חזן בית הכנסת הגדול, צבי וייס, שעלה לשיר יחד עם פריד את אחד הלהיטים הכי גדולים שלו – תניא. וייס בעל קול גבוה ויכולות ווקאליות מרשימות נתן ביצוע מעולה שעורר גם את פריד שפתאום "פתח את המבערים" והראה אף הוא את יכולותיו הגבוהות. הדואט הזה הוא דוגמא למה שהייתי מצפה לראות לאורך כל המופע והוא היחיד בערב הזה שהייתה לו משמעות אמנותית מעניינת.

המופע התנהל באופן מוצלח תחת שרביט הניצוח של המנהל המוזיקלי של פריד, יובל סטופל, שנאלץ במהלך הערב לזרום עם פריד והקהל יותר מפעם אחת וזכה גם לתשואות רמות מהקהל שמלמדות על האהדה הרבה שהוא זוכה לה בשנה האחרונה עם חזרתו מעט לקדמת הבמה ברדיו ובקול הבא. למרות תכנית המופע הארוכה, היה ניכר שסטופל ופריד הגיעו בראש של "קומזיץ" כשגם פריד מעודד את הקהל לשיר וגם סטופל מאפשר זאת ושומר על מסגרת רחבה יותר של המופע. מי שבאופן נפלא שמר על הגב של פריד מבחינה מוזיקלית היה הפסנתרן אחיה אשר כהן אלורו, שתמיד מנגן חלק, לא משנה באיזה סולם הקהל צווח ונותן לפריד ולסטופל את השקט התעשייתי לו הם זקוקים.

באופן משעשע הקטעים הכי שמחים וסוערים במהלך הערב היו שתי מחרוזות של ניגוני חב"ד שהרימו את קהל בחורי הישיבות, ברובם ליטאים, לריקודים נלהבים ולשירה סוחפת. פריד שמכיר את בנייני האומה קופץ בטירוף בהופעות 'צמאה', נכנס אף הוא עם השירים עליהם גדל לאווירה אחרת ופתח בריקודים נלהבים על הבמה שגרמו לי לשכוח לכמה שניות שמדובר ביהודי שכבר עבר בכמה שנים את גיל הבחרות שלו. הלהיטים החב"דיים הפשוטים והאהובים כל כך על הקהל הם למעשה הסוד עצמו של השמחה המתפרצת הזמר במקרה הזה הוא רק הכלי כדי לתת לקהל את השמחה שהוא כל כך רוצה.

לסיכום, היה זה מופע משובח של מוזיקה חסידית, כזה שהוכיח שלמוזיקה חסידית טובה יש קהל אוהב ושאברהם פריד הוא פשוט תענוג צרוף שלא נס ליחו. עד מאה ועשרים.