השבוע נכחתי בשני מופעי ענק של המוזיקה החסידית בירושלים, שני מופעים שונים בתכלית כל אחד מהם משך אלפי משתתפים חרדים, תופעה משמחת לכשעצמה. המופע הראשון במוצאי שבת בבנייני האומה היה של הזמר פיני איינהורן. למעשה לקרוא לזה הופעה זו תהיה הגדרה שגויה. זו הייתה מסיבת ריקודים שנעשתה בבנייני האומה.
אני חייב לציין את רמת ההפקה הגבוהה מבחינת התפאורה המושקעת במיוחד. אין ספק שהייתה זו במה מרהיבה שנבנתה במיוחד למופע, תאורה, מכונות עשן וזיקוקים, במת 360 נוספת שנבנתה במרכז האולם ועוד ועוד. כמיטב המסורת הלא טובה, המופע התחיל רק סמוך לשעה 11 בלילה, והאולם היה גדוש בבחורי ישיבות רובם צעירים מאד.
פיני איינהורן הגיע למופע באנרגיות על, הוא הקפיץ הרקיד והתסיס את הקהל שלא ישב אפילו רגע. אם באתם לרקוד ולהוציא אנרגיה, הגעתם להופעה הנכונה. אם רציתם לשבת, לצפות במופע ואולי מידי פעם לקום ולרקוד, המופע של איינהורן בהחלט לא התאים לכם, כי לא יכולתם לראות כלום.
איינהורן, נכנס לאולם ישירות דרך הקהל כשהוא מלווה בפמליית גברתנים ענקיים, ככל הנראה הפקת לקחים מאירועים של זמרים אחרים בבנייני האומה בעבר. הוא פתח את המופע ישירות על במת ה-360 כשמיד הקהל הצעיר זינק סביבו והחל בריקודים סוערים. איינהורן הרקיד את הקהל שלו וגם לאחר מכן קרא להם להצטרף אליו לקדמת הבמה שם המשיכו לרקוד במשך המופע כולו כשהם לא מותירים לקהל באולם למטה סיכוי לראות כלום מבלי לעמוד.
איינהורן שהשיק השנה את אלבומו השלישי, ביצע את מיטב להיטיו מהאלבום החדש וגם מהאלבומים הקודמים וניכר היה שהקהל הצעיר אוהב ומתחבר מאד לאווירה ולזמר. המוזיקה שולבה ממחשב ומעט עם נגנים על הבמה בניהולו המוזיקלי של אהרל'ה נחשוני. לפעמים זה עבד טוב יותר ולפעמים הגיטרה עלתה קצת על הפלייבק בקטע לא טוב. על הבמה ניצב גם נגן עוד וקמנצ'ה שניגן במהלך המופע, אבל לא תמיד אפשר בכלל היה לשמוע את הנגינה שלו על הפלייבק הרעשני. ייתכן והיו אלו בעיות בסאונד, היה ניכר כמה פעמים שפיני גם מתקשה לעתים לשמוע את עצמו היטב והוא נראה מתעסק באוזנייה שלו כשהוא מתקשה לשמור על הסולם, לדוגמא, בשיר "3" שביצע, בחירה תמוהה במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בשיר חגים טיפוסי שלא היה קשור בשום דרך לאווירה ולמופע.
איינהורן אירח במופע את הראפר אלייצור שהגיע "בהפתעה" ונכנס דרך הקהל מלווה במאבטחים, כניסה ארוכה ומייגעת בה הוא ואיינהורן חזרו וטחנו במשך כ-4 דקות את הבדיחה הלא מצחיקה, כביכול אלייצור חשב שהוא מגיע לסעודת מלווה מלכה בבנייני האומה... כן, כמו כולנו, כשאנחנו רוצים לאכול מלווה מלכה בסתם מוצאי שבת ואז אנחנו הולכים לבנייני האומה לאכול שם. השניים ביצעו יחד את שני להיטיו הגדולים של אלייצור "עוד יותר טוב" ו"טאטע תטהר" לקול תשואות וריקודי הקהל.
איינהורן אירח גם את הזמר והמלחין יצחק בן ארזה שהיה אתנחתא רגועה יותר למופע הזה. הם ביצעו את הדואט המשותף שלהם מאלבומו של איינהורן – "ואילו פינו" ואת שיר הנושא מאלבומו החדש של בן ארזה – "בואי הרוח".
לקראת סוף המופע אירח איינהורן את המעבד והדיג'יי יוחנן אורי, שלקח את המופע לגמרי לוייבים של מסיבת ריקודים רעשנית וסוערת.
אני מבין שזה הקהל של איינהורן וזה מה שהזמר מביא איתו כאווירה, אבל לדעתי בחירת המקום – בנייני האומה, הייתה שגויה ולא מתאימה בכלל לאווירה ולצורת ההתנהלות של המופע. ההפקה הייתה צריכה לבחור אולם אירועים גדול להקים בו במת 360 באמצע ולרקוד עם הקהל במופע עמידה. בנייני האומה לא נכון, ולא מתאים למופע כזה, הן מבחינה בטיחותית, המעברים הצרים, הקרבה הגדולה לקהל וחוסר המקום לריקודים. אני חושב שיש מקום לזמרים והופעות מהסוג של איינהורן, יש קהל שצריך את זה ועדיף שיחווה את זה במחוזותינו, אני לא בטוח שאני מסוגל לעמוד בווליום הפסיכי הזה ובבלגן המכוון של מופע מהסוג הזה.
• • •
המופע השני בו נכחתי היה בבריכת הסולטן, עם מרדכי בן דוד, שמוליק סוכות ופרחי מיאמי. או איך שהגדיר לי חבר יקר מבכירי התעשייה: "אנשים באו למופע של מרדכי בן דוד, פרחי מיאמי ושמוליק סוכות וקיבלו מופע של ברדק". המופע היה אמור להתחיל בשעה 20:00 בערב והמארגנים גם ביקשו מהקהל לדייק. יקה שכמוני כמובן הגיע בשמונה, אלא שחצי מהמושבים היו עדיין ריקים ורק סמוך לשעה 21:00 המופע החל. גם אז המשיכו להגיע מאחרים, כשכל שנייה קיבלתי טיילת מעצבנת מול העיניים. מה כל כך קשה להגיע בזמן?
ההתחלה המאוחרת הביאה לאיחור בכל תכנית המופע ובשעה 23:00 המופע נקטע באיבו על פי הוראות המשטרה, שאוסרות הפעלת מערכות הגברה בשל ההפרעה לשכונת המגורים הסמוכה. הייתי במאות הופעות בחיי, בחיים לא ראיתי מופע שנגמר בקאט, בלי שמישהו הסביר לקהל מה קורה והכין אותם לעובדה שהאירוע הסתיים... רק לאחר כמה דקות עלה לבמה המפיק נטע לוין והתנצל בפני הקהל על הסיום הבלתי צפוי.
כ-6,000 חובבי מוזיקה חסידית הגיעו למופע, שנבנה בצורה מלאת פוטנציאל עם גדול הזמר החסידי של הדור הישן – מרדכי בן דוד, הכוכב הצעיר של המוזיקה היהודית-חסידית שמוליק סוכות ועם מה שאמור היה להיות גולת הכותרת מבחינת חובבי המוזיקה החסידית – מופע של מקהלת הילדים של ירחמיאל ביגון – פרחי מיאמי. הבמה הייתה יפה, מושקעת ועשויה בטוב טעם כשקטעי הויז'ואל שנעשו בבינה מלאכותית הוסיפו לעיצוב.
את מרדכי בן דוד וסוכות ראינו כבר פעמים רבות בשנים האחרונות, את פרחי מיאמי ראינו בפעם האחרונה בישראל לפני כ-20 שנה, במופע מרהיב ואיכותי בראשון לציון בחוה"מ סוכות יחד עם יידל ושלומי דקס. הגעתי למופע בציפייה למשהו לפחות ברמה הזו. האכזבה הייתה קשה. ביגון הביא איתו עשרה ילדים מארה"ב, חמודים ומתוקים, אבל התוצאה לא עמדה בסטנדרט לו היינו רגילים מהמקהלה. הילדים שעלו לבמה בסך הכל למחרוזת אחת של להיטי המקהלה, זייפו על הבמה בצורה שלא ניתנת להתעלמות, הריקודים היו מגושמים וחסרי חן ואולי טוב שלא הייתה להם הזדמנות לחזור למחרוזת נוספת. ירחמיאל עצמו היה משעשע כשתקשר עם הקהל ב"עברית", אבל אין שום קשר בין הקול שלו היום לבין הקול שאנו זוכרים מהימים הגדולים של המקהלה והיה עדיף שלא היה שר כלל.
מי שאולי הציל את הערב ושמר על מופע יציב כשהוא שר במהלך רוב הערב, היה הזמר שמוליק סוכות, שהפך בשנתיים האחרונות לכוכב ענק. הקהל עטף אותו באהבה ושר איתו בהתלהבות רבה את שיריו. אם הצלחתי לשמוע את הקהל בבריכת הסולטן זה סימן שהוא באמת שר חזק. מי שהגיע אתמול בשביל סוכות קיבל הופעה מלאה שלו ואין לו על מה שילין. הייתי מוותר על קטע ה"מחזמר" ששולב בסרטון AI ולא הצליח ליצור חיבור מלא לשיר.
מרדכי בן דוד גם ביצע בצורה טובה כמה מלהיטיו הגדולים במהלך הקריירה הענקית שלו, כשהוא מבצע גם את "שמע בני" יחד עם ילד הפלא ארי קראוס את "עוד ישבו" המיתולוגי עם סוכות ובהפתעה את "והיא שעמדה" עם יעקב שוואקי שעלה לשיר אחד. כנראה במקומו של ביני לנדאו שהיה אמור להיות הזמר האורח של המופע.
לפני הסיום הבלתי צפוי עלו לבמה כמה מבוגרי המקהלה שהמוכר שבהם הוא הזמר והיוצר ארי גולדוואג והם היו אמורים לבצע מחרוזת להיטים, אך רגע לפני שהחלו לשיר המופע הסתיים. המפיק המוזיקלי של הערב יואלי דיקמן, שיודע היטב לנצל רגעים כאלה, ירד במהירות לקהל והחל לנצח עליו בשירה אדירה של "אני מאמין" הידוע של מיאמי וזה דווקא היה רגע מקסים של שירה יהודית אותנטית ומלאת חן.
אחד הרגעים המוזרים במופע היה, כאשר מתוך הקהל נכנסה שורת אנשים לבושי גלימות לבנות, קסקטים ועששיות בידיהם. אין לי בעיה עם גימיקים כל עוד הם נעשים בטעם טוב ועם קשר כלשהו למופע. השחקנים חצו את בריכת הסולטן ונכנסו מאחורי הבמה בלי שום קשר לשיר ברקע ושום הסבר מה הדבר הזה ניסה לומר לקהל... מיותר בתכלית.
לסיכום, מופע טוב של שמוליק סוכות, עם חיזוקים נוסטלגיים של מרדכי בן דוד ומקהלה מיותרת מאד מארה"ב. היה עדיף לו פרחי מיאמי היו עושים שימוש בפלייבק וחוסכים מאיתנו את הזיופים בלייב. לפעמים פלייבק זו לא מילה גסה. לנוכח הרמה הגבוהה של ההפקה הטכנית, מבחינת הבמה, הויז'ואל והרעיון הראשוני של הערב, אני בטוח שהמפיקים של המופע ילמדו את המסקנות היטב ובפעם הבאה הטעויות (או לפחות חלקן) יתוקנו. בינתיים אנחנו יכולים לשמוח שיש לנו מופעים כאלה שבארה"ב יכולים רק להסתכל ולקנא.
0 תגובות