בצפת העתיקה, בכניסה לבית העלמין היהודי הקדום, יש חדר אבן קטן שאליו נוהרים וטובלים מדי יום עשרות יהודים. זה מקווה האר"י - מקום שמוכר מאות שנים, בזכות קדושתו (ויהיו שיגידו גם בזכות קור המים שבו, ופרט זה חשוב ביותר למאמרנו).
אחד התיעודים המפורסמים אודות מקווה זה, הוא עדות מפי תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל שכתב שכשבאו לטבול את גופת רבו לאחר פטירתו, גופו לא נכנס כולו למים - ורק כשביקשו ממנו במפורש לאפשר את הטבילה, קרה נס: האר"י הרכין את ראשו וטבל מעצמו. מעשה זה לפי המסורת התרחש פה.
המקובל ציס"ע רבי יצחק כדורי, העיד שהטבילה כאן מסוגלת להעלאת הנשמה, ואמרה מפורסמת עוד יותר שהטובל במקווה האר"י לא ימות בלא תשובה.
תרי מקווה האר"י הוו?!
בשנים האחרונות במתחם "בית הקהל" שבעיר העתיקה, חשפה עמותת "לבנות ולהיבנות" מקווה נוסף מהמאה ה-16, ויש כבר מי שטוען שגם שם טבל האר"י.
הגאון המפורסם רבי מאיר אליהו ביקר במקום והתרגש לשמוע את ההסברים שטענו שבמקווה זה אולי טבל רוח אפינו האריז"ל.
הגר"מ אליהו לא שלל את המקווה העתיק בבית הקברות, אבל טען בפירוש שכאן, במקווה שנחשף עם בור ה"אוצר" ההלכתי שלצידו, טבלו האר"י ומקובלי צפת.
באותו ביקור הראו לגר"מ אליהו אבן בזלת גדולה, שהובאה מרמת הגולן, שחיממה בעבר את מי המקווה דרך תנור וצינור שהזרים אליו את החום.
כשאמא של האריז"ל הזהירה אותו לבל יטבול במים קרים
בספר "תולדות האר"י" לחוקר מאיר בניהו, הובא שפעם כשהיה האר"י חולה, אמו גזרה עליו שלא יטבול במקווה קר.
אם כך, איך בדיוק המשיך האר"י לטבול בכלל בחורף, ובפרט ששמקווה בית הקברות ידוע במימיו הקרים במיוחד לאורך כל השנה?
במקווה בית הקהל, מצאנו עדות ארכיאולוגית למקווה מחומם מתקופת האריז"ל - היחיד שנמצא עד כה בצפת העתיקה מהמאה ה-16(!).
אני לא קובע מסקנה, רק שואל: האם ייתכן שבימי מחלתו ובימי החורף הקרים, זה בדיוק המקום שבו כן טבל האר"י?
ולסיום, ראוי להזכיר שגם עצם הזיהוי המסורתי במקווה שליד בית הקברות לא חף מערעורים. עיתון "הפלס" פרסם לפני מספר שנים ריאיון עם הגאון רבי אהרן דרילמן, חדרה, שערער על מהימנות מקווה האר"י בצפת.
ומכאן נראה שאין לשלול את מהימנות מקווה האר"י המפורסם בבית החיים בצפת, אולם בזהירות נציין שאם המחקרים הארכיאולוגים מהימנים והמקווה היחיד המחומם בצפת שמצאנו עד כה הוא ב"בית הקהל - לבנות ולהיבנות" - אז מצאנו את מקווה האר"י בו טבל בימות החורף לאור ציוי אמו הצדקנית בימי חוליו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות