שעה בלבד לפני הפגישה עם נתניהו, ביקש נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לעלות לראיון ברשת פוקס ניוז.
המטרה של אותו ריאיון, כך לפי הדיווח של ברק רביד, הייתה להראות לביבי שהוא לא כל כך מרוצה.
"אני לא צריך את ביבי", אמר טראמפ על חברו מירושלים. הנשיא לא הסתיר את כעסו כאשר הסביר למראיינים שנתניהו לא היה צריך לצאת ולספר לכל העולם את מה שקורה בהר המכוש. "הוא לא יכול היה פשוט להגיד לי את זה ישירות?", שאל טראמפ בביקורת גלויה.
באותו ראיון, ביקש טראמפ להבהיר את גבולות הגזרה ביחסים שבין ירושלים לוושינגטון. איך אמר פעם נשיא ארה"ב? "ביבי יעשה כל מה שאני אגיד לו לעשות".
מפתיע: טראמפ חשף מה הדבר היחיד של ביידן שהוא עדיין מכבד
היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, לאחרונה בעיקר מורדות.
ברשתות התקשורת היו בטוחים שזהו - הפעם, נתניהו יקבל על הראש מטראמפ.
ואז יצאה התמונה הראשונה. ביבי וטראמפ עומדים אחד ליד השני, ומחייכים מאוזן לאוזן. אחר כך עוד תמונה שוחררה, ועוד תמונה. הכל היה נראה כל כך טבעי בין השניים באותן תמונות, כאילו טראמפ לא כינה את ביבי רק לאחרונה "***** משוגע".
לאחר היציאה מהפגישה בבית הלבן, פרסם ראש הממשלה סרטון שבו הבהיר: "הייתה פגישה מצוינת, אולי הכי טובה שהייתה עד עכשיו".
"אני לא אומר את זה מהשפה ולחוץ", הדגיש נתניהו. למחרת, בראיון ל'פוקס' אמר נתניהו כי כביכול כואב לו עבור אותם אלו שכל פעם מחדש מאוכזבים מכך שהוא יוצא בשלום מלוע הארי, הלא הוא החדר הסגלגל.
אחרי הדיווחים הקשים על יחסי השניים לאחרונה, הציפייה בישראל הייתה לאירוע אפוקליפטי, לפחות בסדר גודל של שיחת הצעקות המפורסמת עם זלנסקי בחדר הסגלגל. כל זה כמובן לא קרה.
אז נכון: הפגישה הייתה בנוכחות חברי הסגל משני הצדדים - כולל ג'יי די ואנס שהכריח את עצמו לחייך בתמונה משותפת עם שנוא נפשו, וכולל עם ויטקוף שאמנם לא שונא את נתניהו, אך בהחלט לא מזדהה עם הדעות שלו.
ונכון, הכניסה לבית הלבן התקיימה מכניסה צדדית, כפי שתיארו חז"ל, "כאדם ההולך לפילגשו בהיחבא".
אבל איכשהו, נתניהו "הקוסם" הצליח לעשות זאת שוב. אפילו טראמפ בעצמו אמר ש"הפגישה הייתה מעולה", וכי כעת "נתניהו מבין".
אנחנו לא באמת יודעים מה היה שם, ברור ש-99% מהשיחה עסקה באיראן. גורמים המעורים בפרטים מסרו שהר המכוש לא עלה בשיחה, ונראה שיש לכך סיבה טובה. גם אם הר המכוש כן עלה בשיחה, היה חשוב למישהו שם לתדרך שזה לא קרה. תיכף נבין למה.
כדי להבין מה קורה בין השניים, ואיך זה שנתניהו שוב הצליח להתעלות מעל כל המחלוקות, צריך להבין את הדינמיקה שבין ירושלים לוושינגטון, וליתר דיוק, בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
כידוע, טראמפ מוקף משתי קבוצות של אנשים. אלו שאוהבים את ישראל, ואלו שאוהבים את עצמם, ואולי גם את אמריקה.
הקבוצה הראשונה היא הניצית: מרקו רוביו, פיט הגסת', ועד לאחרונה לינדזי גרהאם המנוח. אותה קבוצה רואה עין בעין עם ישראל את הסיטואציה מול איראן, ומבינה היטב ש"אין עם מי לדבר".
הקבוצה השנייה היא זו של ג'יי די ואנס, אדם שאינו אוהב ישראל במהותו, אדם שמאמין ש'אמריקה תחילה' פירושו - גם אם ימות העולם - וגם אם ישראל תיחרב. תחתיו, אנשי העסקים ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף המחזיקים בנכסים ואינטרסים רבים במדינות המפרץ, ממש לא רחוק מאיראן. האינטרס הראשון במעלה שלהם הוא שקט, זמני ותעשייתי ככל שיהיה.
אותה קבוצה שנייה, מראשיה ועד הקיצוניים ביותר שבה, מפיצים את הנרטיב לפיו ישראל עושה הכל כדי להשפיע על אמריקה ללכת לפי האינטרסים שלה. גם ראש הממשלה נתניהו מוצג בפוסטים של MAGA ב-X כאדם שפל בעל השפעה שלילית על נשיא ארה"ב, שמוכן לפגוע באינטרסים של אמריקה לטובת אלו של ישראל.
טראמפ נמצא איפה שהוא בתווך, עם נטייה ברורה לטובת הקבוצה הראשונה, זו שישראל חשובה לה, זו שמאמינה שאמריקה חזקה זו אמריקה שאכפת לה שהטוב ינצח.
כדי להשפיע על דעתו של טראמפ לכיוונם, מנצלת אותה קבוצת MAGA את החולשה הכי גדולה של טראמפ - האגו שלו.
באמצעות אותם מסרים, מצליחים הם מדי פעם לגרום לטראמפ להאמין - או להאמין שאחרים חושבים כך, שנשיא ארה"ב הוא בעצם בובה על חוט של ביבי. המסר הזה עובר שוב ושוב גם בפרופגנדה האיראנית, צפו בסרטון המצורף.
גם אם טראמפ בעצמו לא מרגיש כנשלט בידי נתניהו, הפחד הגדול שלו הוא שאחרים אכן יחשבו כך, ולפעמים זה עובד. המציאות הזאת הפכה את החלטותיו של טראמפ ללא-יציבות, בהתאם למצב הרוח שלו באותו בוקר בו הוא מתחיל במתקפת פרסום הפוסטים שלו בטרות'.
נתניהו יודע זאת היטב. נתניהו מודע היטב לחולשה של טראמפ, ולשטיפת המח של קבוצת ה-MAGA הקיצונית בארצות הברית.
ההבנה הזאת של ביבי את המציאות באופן ברור, גרמה לו להתנהג בתבונה גדולה ויוצאת דופן, כאשר נמנע מכל וכל מלגנות אפילו ברמז את מהלכיו של טראמפ - ואף לתמוך בהם במידת מה.
נתניהו רמז על כך לפני העלייה למטוס - יש לשים לב היטב למה שהוא אומר שם:
"צריך לפעול בזמנים האלה גם בנחישות גדולה - וגם בתבונה גדולה".
וזה בדיוק מה שהוא עשה. זה בדיוק מה שגרם לנתניהו לצאת מחויך ומרוצה כל כך מהפגישה הדרמטית עם טראמפ.
ביום רביעי, פורסמו בשם "גורם מדיני בכיר" (...) מספר תובנות לגבי הפגישה עם נשיא ארה"ב, ולגבי איראן באופן כללי.
יש לבחון מקרוב מסר אחד שפרסם אותו "גורם מדיני", על ידי זה נבין אולי את האסטרטגיה שגרמה לנתניהו להפוך את הפגישה הזו שיכלה להסתיים באסון - ל"פגישה הכי מוצלחת שהייתה לו".
לפני שנצלול לפרטים, יש לעצור ולומר באופן ברור: נתניהו הוא אמנם מדינאי בחסד עליון, גאון פוליטי וגאון דיפלומטי, אבל יש פה מעל הכל סייעתא דשמיא עצומה, בתקווה שהדבר יביא לפתרון סופי לבעיה האיראנית.
מכיוון שהתדרוך בוצע בעל פה לכתבים שטסו לוושינגטון, נצטט כאן את מה שנכתב בערוץ 14 בשם הכתב תמיר מורג שהשתתף בתדרוך.
"לדבריו, עיקר הפגישה הוקדשה לסוגיית איראן, תוך התייעצות אמיתית וחילופי רעיונות בנוגע לשלוש האופציות העומדות בפני הנשיא: הסכם, המשך המצור או חידוש והעצמת הלחימה."
יש לשים את הדגש על המילה "חילופי רעיונות", ועל כך שישנן "שלוש אופציות".
אין זה סוד שנתניהו מאמין שישנה רק אופציה אחת ויחידה - זו הצבאית, בין אם בחזרה ללחימה עצימה מהאוויר, ובין אם במבצע קומנדו בקונסטלציה כלשהי לחילוץ האורניום המועשר.
ובכל זאת, במקום לבוא לטראמפ ולדרוש תקיפה, במקום לחזק אצל הנשיא האמריקני את התחושה הלא-נעימה שנתניהו מגיע לוושינגטון כדי להפעיל עליו לחץ, בחר ראש הממשלה לקחת צעד אחורה ו"לדון בחילופי רעיונות" בנוגע לסוגייה האיראנית - כולל האופציה המאוד-טפשית בעיני נתניהו להמשיך במשא ומתן חסר התועלת וחסר התוחלת.
נתניהו הבין שכדי להגיע ללבו של טראמפ, צריך קודם כל לעשות צעד לא פשוט בימים אלו - ל-ש-ח-ר-ר.
סביר להניח שהמשלחת הישראלית אכן הביאה עימה תיק מודיעיני עמוס על הר המכוש, ושהנושא עלה גם עלה בשיחה. אבל היה חשוב לנתניהו לתדרך שעות לאחר הפגישה שהנושא לא עלה.
וזה עבד.
נתניהו וטראמפ יצאו מחויכים מהפגישה הכמעט-קז'ואלית הזאת, בזמן שהחלטות הרות גורל לעתידה של מדינת ישראל צריכות להתקבל בוושינגטון.
שעות ספורות לאחר הפגישה, האיראנים הבינו היטב לאן הרוח נושבת, ופתחו במתקפת פתע על בסיס אמריקני בירדן.
נתניהו קיבל את מה שהכי חשוב כרגע: אוזן קשבת בוושינגטון. לא עוד שיחות צעקות וקללות, אלא ידידות וחברות - ובעיקר אמון הדדי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מכאן, נותר רק להתפלל שטראמפ יקבל את ההחלטה הנכונה, ואכן "יכסח להם את הצורה" כמו שהוא הבטיח שיעשה, פחות מ-24 שעות לאחר שנתניהו יצא מהבית הלבן, מהדלת האחורית.
0 תגובות