אאא

בימים האחרונים הזירה החרדית ברשתות החברתיות שוב גועשת ורועשת. הנושא הסוער והמסעיר הינו "האושיות החרדיות", ובכל פעם שהדיון בנושא מתחדש, מתחדשות יחד איתו השאלות. האם אושיות רשת יכולות להיות חרדיות? מהי ההשפעה שלהן? ומדוע החרדים כל כך חרדים מזה? אנסה לענות.

בעבר הלא כל כך רחוק, חרדי שהכניס אינטרנט לביתו או שהחזיק בסמארטפון, נחשב לפורץ גדר. אך על אף שהחברה החרדית השתדלה ונזהרה, לבסוף הגדר אכן נפרצה. בשנים האחרונות ובפרט בתקופת הקורונה, האינטרנט נכנס אף לבתיהם של האברכים. כמובן, הגלישה ברשת תהיה תחת סינון הדוק, ולרוב המחשב לא יימצא בהישג ידם של הילדים.

גם בקרב החרדים העובדים הנחשבים למודרניים יותר, ההבנה היא שגם אם יש צורך או אפילו הכרח להשתמש באינטרנט, הרי שיש לעשות זאת בצורה המינימלית והבטוחה ביותר. גם אם הגדר נפרצה ובכיסו מונח מכשיר חכם, הגולש החרדי ישתמש בו בצורה בה אורח החיים והתרבות החילונית לא ישפיעו על אורח חייו ערכיו ועקרונותיו. שימוש חכם בטכנולוגיה חכמה.

תופעת "האושיות החרדיות" למעשה מאששת את חששותיו של הציבור החרדי מפני השימוש באינטרנט. אותן אושיות ומשפיעניות מנסות לרקוד על שתי החתונות, בסטורי שלהן תוכלו למצוא תפילת שחרית נרגשת לצד ריקודים מעורבים. את העוקבים קונים במדינות עולם שלישי, ובזמן שמספר הלייקים טיפס מעלה, העקרונות והערכים נשכחו אי שם.

יש שיאמרו "מדוע אתה מתערב לבן אדם במעשיו האישיים? אם לדעתך מעשים אלו אינם ראויים יש בידך את הבחירה שלא לעקוב". ובאמת אם ההשפעה שלהן הייתה נעצרת בסטורי, לא הייתי מקדיש אפילו רגע לכעוס או להגיב. אך הבעיה הגדולה היא כאשר יש מי שכן קונה את החזות והחיצוניות, ונותן להן את הבמה בה הן מתיימרות לייצג ולהציג את עמדותיו ודעותיו של הציבור החרדי.

האחת תתלונן שלא מקבלים את בנותיה לבית הספר החרדי, השנייה תציג עצמה כאשת אברך המייצגת את נשות האברכים האמיתיות, ולבסוף שתיהן יריבו מי תצעד על המסלול בתצוגת אופנה בדובאי. האם למגזר החרדי לא מגיע ייצוג הולם יותר? כזה שמציג ערכים ועקרונות, כזה שאורח חייו זהה לזה החרדי?

הכעס החרדי ברשתות החברתיות אינו מתמקד באירוע ספציפי אלא בתופעה, גם החרדים שכביכול פרצו את הגדר מעוניינים להעמיד שומר על יד הפרצה. כשמדובר בחברה המושתת על ערכים ועקרונות, אין את הפריווילגיה לכל הרוצה שיבוא ויטול. ובכדי להיקרא "חרדי" יש צורך בלהיות כזה, חרד לדבר ה'.

אם מישהי רוצה לצעוד על מסלול הדוגמנות, שתצעד, אך שלא תחשוב שנשות האברכים עומדות מאחוריה ומוחאות כפיים. אם מישהו רוצה לייצג את הציבור החרדי, שייצג, אך שיהיה חרדי.