פרק ד': בתלמוד בבלי סנהדרין ק"א ע"א הובא: "שרי שמן... מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין לוחשין על שמן שבכלי, ואין לוחשים על שמן שביד לפיכן סכין משמן שביד, ואין סכין משמשן שבכלי".
רש"י הקדוש מבאר בד"ה 'שרי שמן': "יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן, והיינו שרי בוהן, ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים". ובד"ה 'אלא שמכזבין' מבאר רש"י: "ולכן נמנעו מלשאול בהן".
ממשיך רש"י וכותב בד"ה 'לוחשים על שמן שבכלי': "אותם העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי, ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל, לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד".
בשו"ת רדב"ז[1] לגאון רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, מנהיגה של יהדות מצרים לפני חמש מאות שנים, נפסק שלמרות ששרי שמן ושרי ביצים הם ע"י השבעת שמות הקודש, ירא שמים יתרחק אפילו מזה, כיון שמדובר במחלוקת על שמץ עבודה זרה שיתכן שיבוא להימשך אחריה.
ממשיך הרדב"ז וכותב: "ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי שאני מכחיש מציאות השדים", ומיד מצהיר הרדב"ז שהוא אישית "מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהם כל שכן שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' יזבחו לשדים וגו'".
בנושא כה יסודי זה של שדים ביהדות, נחלקו רבותינו זצללה"ה. יש ששללו לגמרי כגון רבי אברהם בן הרמב"ם, המאירי ועוד. ויש שכתבו שבעבר היו אולם היום אין, כגון הגאון מארי יחיא קאפח שכתב במענה לתלמיד ש"מעת שנתחדשו כלי זין המשמיעים קולות חזקים רובים ותותחים נטרדו (השדים)". מהמשך דבריו של מארי יחיא קאפח מבואר שהשדים חששו מקולות הנפץ האיומים של התותחים, וברחו ממקומות הישוב בהם חיים אנשים. (לראש יוסף עמוד 97).
• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים
מעניין ומרתק לדעת, שדעה דומה לזו של מארי יחיא קאפח, שהשדים נעלמו מעולמינו בשל פחד מצידם מתותחים, מתוארת גם בידי יהודי גליציה. בשנת תקנ"ג (1793) ר' דב בער מבוליחוב שכבר אז טען שהשדים הועלמו מגליציה עקב החיילים ושרי הצבא של הקיסר האוסטרי שכבשו את גליציה.
התייחס לתשובתו המחכימה של מארי יחיא קאפח, הג"ר רבי צפניה ערוסי וכתב: "ברור כי מהרי"ח [מארי יחיא קאפח] ומהרי"ק החזיקו כי השדים בפי חז"ל אינו כתפיסת רוב הבריות וההמון, אלא הוא משל ומליצה לרמוז עניינים פנימיים רוחניים במחלצות שדרך הבריות בזמנם לדבר בו".
בהמשך דבריו מצטט הרב ערוסי את הרמב"ם בפירוש המשניות, את רבי אברהם בן הרמב"ם, הרמח"ל ועוד, ומסיים: "אולם בתשובותיהם כאן ענו לבריות לפי תפיסותיהם, ובענין הקרוב למציאות... ודי לחכימא".
[1] שו"ת רדב"ז ח"ג סימן תה
יהודי פשוט | 09/11/2021 | 1 |
דוד | 12/11/2021 |
קרית ספרי | 10/11/2021 |
ראה בגמרא פסחים
אבל האברבנאל מפרש כמו שרבים מבעלי העיון מחזיקים כי השדים הם כוחות הרע שבאדם, מלאכי חבלה
פרשת האזינו
(יז) יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם:
פשוטו של מקרא שהעבודה לשדים זה משהו חדש, שלמדו ממצרים ואבותינו המאמינים בתורת אברהם אבינו לא ידעו ולא הכירו את השדים כמי שצריך לעבוד ולהקריב, בקיצור עבודה זרה
מעשי ה' מעשי תורה פרק מב (פרשת האזינו) לנכד המהר"י קולון כתב
ואומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום, הכוונה לומר כי העובד דבר יעבוד אותו לאיזה טעם, או שיראה אותו כשמש וירח או כוכבים או מה שיהיה, או שיראה פעולותיו ויכולתו, ומתוך יכולתו ופעולותיו יחייב מציאותו, אבל אלו זובחים לדבר שאין לו מציאות שיראה אותו בעין, ולא דבר שיחייב מציאותו ולא ידע יכולתו, זולתי דמיון שמדמה מציאותו ומדמה יכולתו, וזה אומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום.
ועל השדים השלים הדיבור לומר חדשים מקרוב באו, רצה לומר שלא נבראו בבריאת עולם רק הבחירות הרעות חדשום.
ואמר לא שערום אבותיכם, שלדעתי פירושו לשון שיעור ואומד הדעת, (בחילוף שי"ן שמאל בימי"ן), כמו וימצא בשנה ההיא מאה שערים (בראשית כו, יב), ויהיה אומרו מעולם לא הגיע באומד דעתם של אבותיכם לשער מציאות אלהות, אפילו שהיו עובדי עבודת אלילים לשדים, והוא במה שאין בהם לא ראות מוחש ולא ידיעה מחוייבת למציאותם, הם זובחים ומשבחים את מי שהמציאם ובראם שהוא מחויב המציאות, ובחלק אחד מחיבורנו זה פרק ב' וט' תמצא ענין מציאות השדים ומה שיאות באמונת מציאותם.
הויכוח אם שדים קייימים או לא קיימים הוא ויכוח עקר בעלי הסיפורים אוהבים להמחיש אותם ושראו אותם, אבל בעלי השכל מבינים כי השדים זה כוחות רעים ובעיקר מחשבו רעות שהאדם מפתח ותלוי בו כמו שאמרו מאן דקפיד קפדי בהדי ומאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה ובמערבא (= בארץ שראל) לא חיישי וראה בגמ' פסחים שאביי השביעם
והרבי מקוצק, כשנשאל על דברי הרמב"ם הקשים אמר:
"גם שמעתי שאמר על הרמב״ם התמי׳ שכתב שאין מצוי שדים וטעם הקרבנות כי מקורם מזבחים לשעירים ושדים כמו שנאמר: ולא יזבחו עוד לשעירים והלא בגמ׳ נמצא כמה מעשיות משדים
ואמר שהרמב״ם פסק כך שאינו נמצא בכדי שבאמת לא ימצא, כי כאשר פסק זאת הרמב״ם פסקו כך ובשמים וממילא אינו נמצא, אבל באמת הי׳ נמצא עד פסק הרמב״ם : שיח שרפי קודש [עמ' נב אות מא].