אאא

פרק ד': בתלמוד בבלי סנהדרין ק"א ע"א הובא: "שרי שמן... מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין לוחשין על שמן שבכלי, ואין לוחשים על שמן שביד לפיכן סכין משמן שביד, ואין סכין משמשן שבכלי".

רש"י הקדוש מבאר בד"ה 'שרי שמן': "יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרי להו שרי שמן, והיינו שרי בוהן, ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים". ובד"ה 'אלא שמכזבין' מבאר רש"י: "ולכן נמנעו מלשאול בהן".

ממשיך רש"י וכותב בד"ה 'לוחשים על שמן שבכלי': "אותם העושין מעשה שדים דרכן ללחוש על שמן שבכלי, ואין דרכן ללחוש על שמן שביד שאינו מועיל, לפיכך אדם יכול לסוך על ידו משמן שביד ואין לחוש שמא נעשה בו מעשה שדים ואין בו סכנת השד".

בשו"ת רדב"ז[1]  לגאון רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, מנהיגה של יהדות מצרים לפני חמש מאות שנים, נפסק שלמרות ששרי שמן ושרי ביצים הם ע"י השבעת שמות הקודש, ירא שמים יתרחק אפילו מזה, כיון שמדובר במחלוקת על שמץ עבודה זרה שיתכן שיבוא להימשך אחריה.

ממשיך הרדב"ז וכותב: "ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי שאני מכחיש מציאות השדים", ומיד מצהיר הרדב"ז שהוא אישית "מאמין בכל דברי חז"ל אפילו שיחה קלה שלהם כל שכן שהכתובים פשטיהם מורים על מציאתם ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' יזבחו לשדים וגו'".

בנושא כה יסודי זה של שדים ביהדות, נחלקו רבותינו זצללה"ה. יש ששללו לגמרי כגון רבי אברהם בן הרמב"ם, המאירי ועוד. ויש שכתבו שבעבר היו אולם היום אין, כגון הגאון מארי יחיא קאפח שכתב במענה לתלמיד ש"מעת שנתחדשו כלי זין המשמיעים קולות חזקים רובים ותותחים נטרדו (השדים)". מהמשך דבריו של מארי יחיא קאפח מבואר שהשדים חששו מקולות הנפץ האיומים של התותחים, וברחו ממקומות הישוב בהם חיים אנשים. (לראש יוסף עמוד 97).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מעניין ומרתק לדעת, שדעה דומה לזו של מארי יחיא קאפח, שהשדים נעלמו מעולמינו בשל פחד מצידם מתותחים, מתוארת גם בידי יהודי גליציה. בשנת תקנ"ג (1793) ר' דב בער מבוליחוב שכבר אז טען שהשדים הועלמו מגליציה עקב החיילים ושרי הצבא של הקיסר האוסטרי שכבשו את גליציה.

התייחס לתשובתו המחכימה של מארי יחיא קאפח, הג"ר רבי צפניה ערוסי וכתב: "ברור כי מהרי"ח [מארי יחיא קאפח] ומהרי"ק החזיקו כי השדים בפי חז"ל אינו כתפיסת רוב הבריות וההמון, אלא הוא משל ומליצה לרמוז עניינים פנימיים רוחניים במחלצות שדרך הבריות בזמנם לדבר בו".

בהמשך דבריו מצטט הרב ערוסי את הרמב"ם בפירוש המשניות, את רבי אברהם בן הרמב"ם, הרמח"ל ועוד, ומסיים: "אולם בתשובותיהם כאן ענו לבריות לפי תפיסותיהם, ובענין הקרוב למציאות... ודי לחכימא".


[1] שו"ת רדב"ז ח"ג סימן תה

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]