ה'שדים' ביהדות והחשש מהתותחים הרועמים

תימן וחו"ל השדים היו מצויים והפכו לשיחת היום, היה צריך להיות לא נורמאלי ושונה מהסביבה בכדי לא להאמין, כאן כבר בארץ ישראל זכינו רובם ככולם כבר "לא רואים" תרצה לומר לא מאמינים

ראה בגמרא פסחים

אבל האברבנאל מפרש כמו שרבים מבעלי העיון מחזיקים כי השדים הם כוחות הרע שבאדם, מלאכי חבלה

פרשת האזינו

(יז) יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם:

פשוטו של מקרא שהעבודה לשדים זה משהו חדש, שלמדו ממצרים ואבותינו המאמינים בתורת אברהם אבינו לא ידעו ולא הכירו את השדים כמי שצריך לעבוד ולהקריב, בקיצור עבודה זרה

מעשי ה' מעשי תורה פרק מב (פרשת האזינו) לנכד המהר"י קולון כתב

ואומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום, הכוונה לומר כי העובד דבר יעבוד אותו לאיזה טעם, או שיראה אותו כשמש וירח או כוכבים או מה שיהיה, או שיראה פעולותיו ויכולתו, ומתוך יכולתו ופעולותיו יחייב מציאותו, אבל אלו זובחים לדבר שאין לו מציאות שיראה אותו בעין, ולא דבר שיחייב מציאותו ולא ידע יכולתו, זולתי דמיון שמדמה מציאותו ומדמה יכולתו, וזה אומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום.

ועל השדים השלים הדיבור לומר חדשים מקרוב באו, רצה לומר שלא נבראו בבריאת עולם רק הבחירות הרעות חדשום.

ואמר לא שערום אבותיכם, שלדעתי פירושו לשון שיעור ואומד הדעת, (בחילוף שי"ן שמאל בימי"ן), כמו וימצא בשנה ההיא מאה שערים (בראשית כו, יב), ויהיה אומרו מעולם לא הגיע באומד דעתם של אבותיכם לשער מציאות אלהות, אפילו שהיו עובדי עבודת אלילים לשדים, והוא במה שאין בהם לא ראות מוחש ולא ידיעה מחוייבת למציאותם, הם זובחים ומשבחים את מי שהמציאם ובראם שהוא מחויב המציאות, ובחלק אחד מחיבורנו זה פרק ב' וט' תמצא ענין מציאות השדים ומה שיאות באמונת מציאותם.

הויכוח אם שדים קייימים או לא קיימים הוא ויכוח עקר בעלי הסיפורים אוהבים להמחיש אותם ושראו אותם, אבל בעלי השכל מבינים כי השדים זה כוחות רעים ובעיקר מחשבו רעות שהאדם מפתח ותלוי בו כמו שאמרו מאן דקפיד קפדי בהדי ומאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה ובמערבא (= בארץ שראל) לא חיישי וראה בגמ' פסחים שאביי השביעם

והרבי מקוצק, כשנשאל על דברי הרמב"ם הקשים אמר:

"גם שמעתי שאמר על הרמב״ם התמי׳ שכתב שאין מצוי שדים וטעם הקרבנות כי מקורם מזבחים לשעירים ושדים כמו שנאמר: ולא יזבחו עוד לשעירים והלא בגמ׳ נמצא כמה מעשיות משדים

ואמר שהרמב״ם פסק כך שאינו נמצא בכדי שבאמת לא ימצא, כי כאשר פסק זאת הרמב״ם פסקו כך ובשמים וממילא אינו נמצא, אבל באמת הי׳ נמצא עד פסק הרמב״ם : שיח שרפי קודש [עמ' נב אות מא].

ליברמן הוא שד שמן ומפורסם......

"אולם בתשובותיהם כאן ענו לבריות לפי תפיסותיהם, ובענין הקרוב למציאות... ודי לחכימא".

אני מבין שהתימנים מכחישים את המצאות השדים, אבל בפסוק כתוב יזבחו לשדים, גם את הפסוק הם מכחישים?

זו בדיוק כוונת התורה, להכחיש מציאותם ולכללם בשאר אמונות ההבל של עבודת אלילים. ישראל באותה תקופה היו רגילים בעבודת השעירים שהייתה חפירת בור קטן במדבר שוחטים שם חיה ודם הנפש מתנקז לבור כאשר את הבור משאירים גלוי. לימדה התורה דעת אמת שאין בכוח השעירים כלום והוא שאמר הכתוב יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ

אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ

לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם

שאבותינו בעלי הדעה האמיתית לא פחדו משדים כלל כי הכירו העניין.

אם תשאל משעיר לעזאזאל אין זה עניינו, חס ושלום שהיו מקריבים לשד, אלא יש בו סוד כמו שכתב האבן עזרא על שעירי יום כיפור.

כבר כתוב בברית בין הבתרים נאמר יוַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כׇּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר

"ויתן איש.. לקראת רעהו" מי נתן ומי רעהו, הרי ודאי אין לשון איש ורעהו על הפגרים. אלא כמו שכתב ברמבן שסוד הקרבנות יכולים להכשל אם ינסו להבין אותו.

אבל כל עבודה בכל סוג לשד בכלל עבודה זרה גמורה ואסורה.

אפילו בשרי שמן שאינו מקריב קרבן ומותר והמעשה בשמות הקודש ושרי שמן הם לא ממש שדים, כלומר אינם בכלל מזיקים אלא בכלל אחר, הדבר פסול אלא אם כן הוא חסיד גמור.

הם זובחים לשדים לא אלוהה.

זובחים לשטויות של עבודת אלילים התורה לועגת לזה אומרת מה הם עושים אותם רשעים