בימים אלה אחד מידידי הטובים מבקר במדבר סיני. הנ"ל, יהודי ירא שמים המקפיד על קלה כבחמורה. בסוף כל יום הוא שולח לי גלריה מרשימה עם תצלומים מהמדבר היפיפה.
התרגשותו של ידידי הגיעה לשיא, כשביקר בהר 'ג'בל מוסא' (בערבית 'הר משה'), שידידי שוכנע ממדריכו הבדואי, שהוא 'הר סיני' שעליו ניתנה התורה לעם ישראל.
כל שכנועי לידידי היקר עלו בתוהו, והנ"ל התרגש ביותר מהדרכותיו של ה'דליל' הבדואי שהראה לו את 'באר משה', 'לוחות הברית', אבני 'הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר', 'נקרת הצור' ו'אגן אליהו'. השיא הגיע כשידידי הבחין בשרידים מסוימים בהר סיני שהם משמרים לטענתו את מאמרם ז"ל: 'כפה עליהם הר כגיגית'.
מסתבר שכבר ב'מלחמת סיני' (מבצע קדש) שנערכה בשנת תשט"ז (1956) שבמהלכה צה"ל כבש את חצי האי סיני כולל הר סיני – ג'בל מוסא, משרד הדתות יזם פעילות דתית ענפה סביב ההר.
כל זאת למרות שאמינות הזיהוי של הר סיני, היא של מסורת נוצרית אורתודוקסית, של הלנה אמו של הקיסר קוֹנְסְטַנְטִיוּס, שחיה בתקופת חז"ל במאה השלישית והרביעית למניינם. הנוצריה הנ"ל הגיע לביקור בארץ ישראל ו"גלתה" אין ספור "מקומות קדושים" לנוצרים, ביניהם את "הר סיני".
ביקורת כנגד משרד הדתות הופיע בעיתון דָּבָר, ובתאריך 25/11/1956 נכתב מכתב למערכת תחת הכותרת "ייזהרו החרדים על דבר ה'"!
המכתב מרתק ועסיסי במיוחד, נביאו כלשונו:
"הפעילות הגדולה של משרד הדתות שלנו מסביב להר סיני לאחר כיבושו של חצי האי, אף שהיא מתלבשת באצטלה דתית לאומית, היא דוגמה נאה ל"דרכי האמורי" שנוקט משרד הדתות זה, וביחוד מנהלו ד"ר ש, י' כהנא, מראשית הקמת המדינה".
"הפולחנות שיש בהם מרוח הקתוליות וסגנונן שהנהיגם משרד הדתות בהר ציון והם התקבלו בקרבנו ככל עבודה זרה המדובבת לעיני האדם, רוצים עתה להרחיב גם על הר סיני, אם כי דבר זה נוגד את כל המסורת היהודית ואף הדתית כאלף ושלוש מאות שנה ישבו אבותינו בארץ בשכנות קרובה ביותר למדבר סיני, שהיה כמעט מחוץ לכל שלטון מדיני, וכן מאות שנים רבות תחת שלטון נכרים, ומעולם לא עלה על דעתן של יהודים (פרט לחוקרים מועטים ביותר, שלא היה לפניהם הענין הדתי אל המדעי בלבד) לבוא ולהתפלל בהר מתן התורה".
"דבר זה נשאר מונופולין לנזירים נוצרים בהתאמה גמורה לרוח הקתולית[1], הדבקה במראה עינים וסמלי אלוהות מוחשים. האיש האחד בכל הדורות הקדומים שמסופר עליו במקרא ובספרות המאורחת כי היה בהר חורב- היה אליהו הנביא, ואף הוא לא מרצונו הלך לשם אלא בפקודת האלוהים, לשם קבלת גילוי שכינה. ובכל זאת לא נמצא בין כך גדולי האומה, הכהנים, הנביאים, המלכים, התנאים יש אחר שיבקש לעשות כמוהו, כנראה כל אלה לא חשו בנפשם צורך באותה חוויה דתית, שבה מבקש משרד הדתות לזכות את דורנו, התשובה לדעתי היא, כי לתפיסת האלוהים של היהדות זרה רוח החומרנות שהכניסו עובדי אלילים לתוך הנצרות ועתה היא מתחילה להסתער אל תוך היהדות הדתית באמצעות הארגון הממלכתי".
"ואף זה מובן: ברגע שהמדינה מתחילה לעצב פני דת, היא באה לדרכים קתוליות[2]-גשמיות-חמרניות במהותן. יהודי דתי באמת מסתפק באמונה, שבהר סיני ניתנה התורה ואין הוא צריך כלל למשש הר זה בידיים. לצרכי החוויה הדתית מספיק בהחלט התיאור שבתורה, מראה ההר שבממש לא יוסיף לכך אלא רק יגרע, לא ייטיב אלא יקלקל! אגב" ייזהרו החרדים על דבר ה': אל יבקשו סמך לאמונתם בארכיאולוגיה, זוהי משענת בוגדנית מאד".
על החתום: 'איש לא דתי'
[1] מדובר בשגיאה של הכותב, שכן הלנה היא שייכת לנצרות האורתודוקסית ולא הקתולית.
[2] כנ"ל
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com