אאא

את סיפור חג החנוכה כולנו מכירים כבר מהגן, אך את הסיפור האמיתי של ממלכת החשמונאים והסתעפויותיו אופף ערפל כבד של ידע. בריאיון שערכנו ב'אולפן כיכר' עם ד"ר חגי משגב, חוקר היסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית, התעמקנו מעט בסיפור כפי שסופר במקורות היסטוריים שנכתבו באותה התקופה או סמוך לה.

הסיפור מתחיל עם תחילת השלטון היווני על ארץ ישראל בשנת 332 לפני הספירה, כאשר כובש אלכסנדר מוקדון "הגדול" את כל המזרח הקדום כולל את האימפריה הפרסית, ואחר כך מת בגיל צעיר.  

אלכסנדר מותיר אחריו אימפריה עצומה אך ללא שליט יחיד - אלא ארבעה יורשים הנלחמים בינם על נתחי האימפריה, ושטח המריבה שבו התמקדו הוא ארץ ישראל, לה יש חשיבות מיוחדת עבור יורשי אלכסנדר, מכיוון שהיא ממוקמת בין מצרים ובין סוריה, ואכן - במשך שנים ארוכות היא עוברת מיד ליד.

שתי הממלכות היורשות של אלכסנדר הנוגעות לענייננו הן ממלכת תלמי שבסיסה במצרים, והממלכה הסלווקית שמרכזה בסוריה של ימינו. "ארץ ישראל הייתה חשובה לשתי הממלכות היריבות מכיוון שהיא משמשת כגשר מעבר לצורך מלחמותיהם", מספר הד"ר משגב בדבריו באולפן 'כיכר', ובישראל אכן שולטים שני יורשי אלכסנדר, בשנים שונות.

השלטון היווני חתר להנהיג ברחבי האימפריה כולה את "התרבות ההלניסטית" שבבסיסה תרבות יוון האלילית בדגש על חתירה מתמדת לרדיפת תענוגות העולם הזה וטיפוח הגוף. בדרך כלל לא כפו ההלניסטים את תרבותם על העמים הנכבשים, אלא הציעו את אותה התרבות כשילוב עם אליליהם המקומיים של העמים הנכבשים, ובדרך כלל לא זכו להתנגדות משמעותית.

כך היה גם עם אביו של אנטיוכוס, השליט היווני שבתקופתו הוטלו הגזירות על היהודים, ששלט בצורה נוחה על היהודים שבארץ ישראל, לכל הפחות מן הבחינה הגשמית. היו מיסים שצריך לעלות למלך כנהוג, ותרבות ההלניסטים חדרה ללב חלקים נרחבים מהעם, אך בשלב זה: ללא כפייה.

"התקרית שגרמה לאנטיוכוס לשנות את יחסו כלפי היהודים קשורה דווקא למאבק בינו ובין ממלכת תלמי במצרים", אומר הד"ר משגב. "תוך כדי שאנטיוכוס מנסה להכניע את יריביו מבית תלמי על אדמת מצרים, הוא מקבל מסר חד משמעי מממלכת רומי לשוב לארצו, אחרת רומא תתערב. בדרכו ממצרים חזרה לסוריה מוצא אנטיוכוס את עצמו מושפל בארץ ישראל ואת זעמו הוא פורק על היהודים בירושלים. במאבקו מול בית תלמי, חלק מאותם יהודים תמכו דווקא בבית תלמי שנואי נפשו, והוא כנקמה מחליט להטיל גזירות על היהודים", פירט. 

בחורי ישיבה מדליקים נרות חנוכה (צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג, כיכר השבת)
בחורי ישיבה מדליקים נרות חנוכה (צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג, כיכר השבת)
הגדלה

באותה העת ירושלים עצמה קרועה בין יהודים "מתיוונים" שהלכו עם רוח הזמן וקיבלו בברכה את התרבות ההלניסטית, שהיו בעיקר בקבוצות שהשתייכו למעמד הגבוה והחזק, ובין היהודים שנותרו קשורים לדרך אבותם בלבד. התרבות ההלניסטית חדרה כל כך עמוק בשלב זה, שהכהנים הגדולים קנו את תפקידם החשוב על ידי שיחוד המושל ההלניסטי התורן.

בית חשמונאי, שלא נמנו על שושלת הכהנים הגדולים ודבקו במסורת ישראל, ברחו מירושלים המפולגת אל מקום מושבם באזור מודיעין, כפי שעשו יהודים נאמנים רבים. כך נוצר בירושלים מצב ובו ה"אליטה" השלטת מתיוונת ברובה.  

במצב העניינים הזה מגיע אנטיוכוס אל ירושלים ומשליט בה בכוח חרבו את התרבות ההלינסטית, שפירושה - בין היתר - התערבות בחיים היהודיים בישראל, כמו גם בניהול בית המקדש ועבודת הקורבנות.  

גזירות הדת של אנטיוכוס, כמותם לא הכיר העולם הקדום, שהתאפיין בסובלנות דתית בדרך כלל, חוללו את המרד. מכאן מתחיל הסיפור המוכר של חנוכה, ובו מתתיהו בן יוחנן מניף את נס המרד, היוונים והמתייוונים מגורשים מן המקדש, כאשר חלק מהם נתון תחת מצור במצודה בתוך ירושלים.

המקדש טוהר, ובמסגרת זו נמצא פך השמן הטהור אותו לא הצליחו היוונים לחלל, כפי שמסופר לנו בגמרא. קביעת חג החנוכה הינה לזכר חידוש עבודת המקדש על ידי החשמונאים הנאמנים למסורת אבותם.

אך הסיפור לא מסתיים כאן, לאחר מפלתם הראשונה של ההלניסטים ועוזריהם המתיוונים, מתתיהו נפטר, ואת מקומו בהנהגת המרד תופס יהודה המקבי בנו. במהלך סדרה של קרבות מצליח יהודה להכניע את הצבאות ששולחת הממלכה הסלווקית, תוך שהוא עושה שימוש בתרגילים צבאיים מתוחכמים, וכמובן בחסדי שמים, מעטים מביסים את הרבים, טהורים את הטמאים. 

 (צילום: אברומי לינשה, כיכר השבת)
(צילום: אברומי לינשה, כיכר השבת)
הגדלה

אך לאחר כשבעה קרבות שבתוכם נהרג גם אחיו של יהודה, אלעזר שנרמס על ידי פיל מלחמה, נהרג גם יהודה. הממלכה הסלווקית חידשה את שליטתה על ארץ ישראל אחרי הרג יהודה, בתקופה הזו המרד נפסק, המתיוונים חוזרים אל המקדש, ומכלים את זעמם ביהודים הנאמנים לה'. יונתן, אחיו של יהודה, בורח עם שרידי החשמונאים בחזרה להרים בהם ניהל יהודה את מלחמותיו, ומשם מנסים החשמונאים להתאושש ולחדש את המרד.  

בחלק ב': המשך סיפורם של החשמונאים