היארצייט של בעל התניא; רוצה בני חיי ומזוני?

'להשכילך בינה' - סוד החיים האושר והשמחה

'בעל התניא' מקפל את 'סוד החיים':

באגרת קצרה - בגאונות עצומה!

שכשמה כן היא: "להשכילך בינה" (איגרות קודש, פרק יא').

חזרה ושינון של האגרת: מפנימים את המסר, שינון האגרת הופך אותה לחלק - מ'הוויתך', ונותן לך חיים וחיות ברגעים הכי מבלבלים.

לומדיה מספרים שראו - ניסים ונפלאות, תקרא ותראה איך:

פסקאות בודדות – מצמיחות ישועות!

והאגרת תהיה עבורך: 'קרן אור' עידוד ונחמה - אל תפספס!

השתדלנו לבאר את עומק הדברים בפשטות, תוך הצמדות למקור:

"טעמו וראו כי - טוב ה'".

יסוד המאמר "להשכילך בינה"

"להשכילך בינה" – 'בעל התניא' פותח במילים אלו, ללמד:

השכל האנושי – לעולם לא יבין את החוכמה האלוקית, כי:

"אתה חכים, ולאו – בחכמה ידיעא, אתה מבין ולא מבינה ידיעא".

"ולית דידע בך כלל" – אף אחד לא יכול לדעת ולהשיג רוממות וגדלות ה' יתברך, ורק אם תדע ותאמין שהכל טוב, והוא:

מאהבת ה' – אליך! אז, אור ה' – ישכון עליך!

אם תבין שלעולם - לא תבין, ורק תאמין:

תחיה בשמחה ובאושר, בלי שום צער ויסורין – כלל!

בני חיי ומזוני – בטל רצונך

כל אחד רוצה: 'בני חיי ומזוני', ועושה השתדלות להשיג את מבוקשו.

אבל, מה יעשה אם לא עלה בידו? הוא צריך להשכיל:

שמה שיש לו – זה מה שהוא צריך, ולבטל את רצונו – לרצון ה', כי:

מטרת החיים האמיתית, היא – להיות:

'שמח בחלקו' – להאמין שמציאות חייו היא רצון ה', והיא:

הכי טובה ומדויקת - עבורו!

האמונה אמיתית מביאה - שמחה 'עוז וחדווה'

רק אמונה אמיתית מביאה שמחה, וחיים טובים ומאושרים.

כי אצל הקב"ה יש רק "עוז וחדווה ממקומו" והוא רוצה:

שגם אתה תהיה שמח! ולזה זוכים אם:

מאירים את הנשמה ב'אור' האמונה, שהקב"ה הוא:

'עילת העילות וסיבת הסיבות' - ו'לית תפיסא בך כלל'.

ואז, ידיעת ה' הופכת מידיעת השכל לידיעת - הלב והנפש!

מה היסוד הראשון של האמונה?

'בראשית ברא' - הקב"ה ברא את העולם - 'יש מאין', והוא ראשון והוא אחרון, וזאת החכמה האלוקית, שהיא 'ראשית החכמה' שמוכיחה:

שהאדם לא יכול להבין את ה'חכמה האלוקית' - רק להאמין!

כי החוכמה האלוקית היא מעל - השכל האנושי.

"המחדש בטובו בכל יום תמיד – מעשה בראשית"

חשבת על משמעות המילים הללו, שאומרים כל יום בתפילה?

הקב"ה ברא את כל הבריאה - 'יש מאין', והוא:

הבורא היחיד שמחיה ומהווה את כל הבריאה, בכל רגע - מחדש ממש!

בכל יום ובכל רגע, הוא - מחדש את כל הבריאה והברואים.

וראוי שהאדם יתבונן בשכלו – לפי יכולתו, וינסה להבין את עומק הדבר: וינסה לצייר בדעתו, איך הקב"ה – מהווה אותו יש מ'אין' בכל רגע ממש.

ונסביר את הדברים, ע"י דוגמא:

הקב"ה בורא את השולחן, בכל רגע – מחדש!

דמיין לעצמך, שאתה יושב ליד השולחן:

וברגע אחד, הוא הופך מול עיניך - לאבק!

זה מה שהיה צריך להיות, אם:

הקב"ה לא היה מחיה את השולחן - בכל רגע ורגע מחדש!

האם אתה יכול לדמיין, את המציאות הזאת?

והשולחן הוא רק דוגמא... כך הקב"ה:

מחיה ומהווה את כל הבריאה ברגע זה ממש!

דבר זה, אינו מושג בשכל האנושי, כי:

האדם 'מוגבל'! ואין לו יכולת להבין את - ה'חכמה האלוקית'.

איך יתכן שיש 'רע' או יסורין?

אם השכל, קצת היה קולט את אחדות ומציאות ה', היית מבין:

שרצונו של הקב"ה, הוא רק - "להשפיע מטובו לברואיו".

כי "טוב ה' לכל, ורחמיו על – כל מעשיו" - "וחסד אל כל היום".

ואם כן, גם מה שנראה לך - כ'רע' או יסורין, זה:

טובו וחסדו של ה' יתברך, רק שזה - טוב מכוסה ונסתר!

ועוד תזכה לראות את הטוב – בנגלה ובנראה.

האמונה האמיתית הזאת, שמביאה לתובנה:

שלא יכול להיות שרע לך, או שיש לך יסורין!

כי כל מטרתו של הקב"ה בבריאת העולם והאדם הוא:

כדי להיטיב עם בריותיו ולהשפיע להם – חסד ורחמים!

המושג יסורין - אינו קיים בעולמו של בורא עולם

לכל אחד יש 'חסר' בחייו, אבל, האמונה האמיתית אומרת שה'חסר':

ה'אין' הוא רצון ה' יתברך - וחוכמתו האלוקית!

כשחסר לך משהו – לא מדובר בטעות! אלא:

ברצון ה' ובחכמה האלוקית!

נכון שקשה להשלים עם האמת הזאת, עד - בלתי אפשרי!

אבל, תפקידנו להאמין - שאכן זה כך!

ולכן: האמונה היא – מטרת החיים! כי:

הקב"ה הוא: "מקור החיים - והטוב והעונג"!

והוא החליט להנהיג את עולמו – בצורה נגלת ונסתרת:

אבל, הכל טוב! ובשביל זה צריך:

להאמין באמונה תמימה ופשוטה! ואז תוכל:

להרגיש את העונג והתענוג האמיתי!

האמונה היא תענוג שהוא – למעלה מגן עדן!

אומר 'בעל התניא' שהקב"ה הוא:

'מקור החיים והטוב והעונג'.

ולכן, מי שמאמין בו באמת, חי מתוך תענוג, שהוא:

"העדן שלמעלה - מהעולם הבא".

לחיות בעולם הזה עם אמונה, זה:

התענוג יותר גדול, מהחיים בגן עדן - בעולם הבא!

כי אז חיים את המציאות 'דלית אתר פנוי מיניה'!

והכל זה רק - מציאות ה' יתברך שטובו ורחמיו על כל מעשיו.

האם באמת אין לנו יסורין או רע? אנו מדמיינים?

אומר האדמו"ר הזקן, שלא יתכן לחשוב, שהקב"ה שולח לאדם משהו 'רע', כי: אין רע יורד מהשמים – והכל טוב!

אומר על כך המגיד ממעזריט'ש, שלמעלה:

אין מקור או אחיזה לרע, ממילא - אין שום מציאות של רע!

רק נדמה לנו, כי, רק אנו לא יכולים להבין את:

גודל טובו וחסדו של - ה' יתברך!

וחוסר הבנת השכל, גורם לחוסר אמונה, והאדם אינו מרגיש:

את אהבת ה' אליו, וחי בחוסר דבקות ובנפרדות - מה' יתברך!

מטרת הבריאה – להאמין ולחיות בשמחה

זאת מטרת בריאת האדם, זהו: עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם!

בשמים יש רק - אושר ושמחה, כמו שנאמר: "עוז וחדוה במקומו", ולכן:

הקב"ה רוצה שגם האדם יחיה כך, אומר 'בעל התניא':

"ראשית הכל – שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה"!

וזה רק אם תאמין, שהקב"ה מביא:

"רק טוב - כל היום", ועל כן נאמר: "חסד אל - כל היום".

וזאת - מטרת בריאת האדם:

לחיות באמונה, וממילא – לחיות בשמחה!

כי, מי שיש לו אמונה, יש לו – שמחה!

מידת העצבות – תוצאה של חוסר אמונה

האדמו"ר הזקן, מחדד את הדברים, באמת העוצמתית, ואומר:

"ומי שמתעצב או מתאונן" או מראה שיש לו:

"מעט רע ויסורין, וחסר לו איזה טובה" אז:

"והרי זה - ככופר ח"ו!" – זאת כפירה ממש! ה' ירחם!

ולכן, הוא קורא לכל אחד:

"הרחיקו מידת העצבות במאוד – חכמי האמת"!

תדבק באמונה, ותתרחק מ'מידת העצבות', כי:

כי הכל טוב, ואין סיבה להיות בעצבות, שהיא – כפירה ר"ל!

איך אפשר לא להיות עצוב?

בשביל זה, צריך להאמין ולהיות 'שמח בחלקו' ולכן, לאחר שתעשה את ההשתדלות שאתה מחויב בה, ואם לא תצליח לממש את רצונך:

בטל רצונך מפני רצון ה', בכל עניני - העולם הזה.

כי לעולם הזה, אין באמת מציאות וחשיבות אמיתית! והקב"ה:

הטוב והמיטיב, עושה את מה – שהכי טוב עבורך!

קיבלת בחייך כל מה שאתה צריך! ואם לא קיבלת, סימן:

שאתה לא צריך את מה שאתה רוצה! ולכן:

ההרגשה שלך צריכה להיות זהה - בשני המקרים!

מהיכן נובע הרצון של האדם להשיג דברים?

כשהקב"ה לא נותן לאדם את רצונו, סימן:

שאין לו צורך, באותו דבר שהוא - רוצה להשיג.

וחייב להכיר בעובדה, שהרצונות נובעים מכך:

שהאדם - אוהב את עצמו!

ואם האדם ממשיך להתעקש לרצות את רצונו, הוא:

יוצא מיד השגחת ה' יתברך! וחי - חיי עבודה זרה!

במקום לעבוד את הקב"ה - אתה עובד את עצמך!

מכיון שהאדם אוהב את עצמו, והוא חושב:

שהוא יודע יותר טוב מהקב"ה מה טוב עבורו.

הוא מתעקש להשיג את רצונו, ובכך הוא מוכיח, שהוא:

עובד את עצמו - ואת אליליו! מזעזע!

ומסיים 'בעל התניא' באמת החריפה והנוקבת:

"והיה עדיף - שלא נברא!" היה יותר נוח - שלא נברא!

עיקר בריאת האדם – למען לנסותו

האמת כל כך חדה ונוקבת, כי עיקר בריאת האדם וירידתו לעולם:

בשביל לנסותו - בניסיונות אלו!

רק כך ניתן - "לדעת את אשר בלבבו"!

מה הרצונות האמיתיים של ליבו:

האם יעבוד את הקב"ה או את אלילי 'עצמו'!

ומוסיף: שרצונות ותאוות הגוף שלא הושגו הם - מהס"א!

במילים פשוטות - ניתן לשאול:

האם אתה רוצה לעבוד את הקב"ה או את ה'סיטרא אחרא'?

היכן שאיפתו ורצונו של האדם?

כדי לחיות כך, צריך - עבודת חיים! וזאת דרך ארוכה ומייגעת! אך:

זה – עיקר הסיבה שירדת לעולם! וזה - שווה וכדאי!

תחדד ותשנן את האמת ואמונה, כי:

עבור הניסיון הזה – הגעת לעולם!

וכל חייך תצטרך לחיות – במלחמה תמידית!

וכל קושי וניסיון שהתגברת עליו – ניצחת!

ואף אם הניצחון הוא אך - בצורה חלקית!

וזה מה שעושה את הנחת רוח והשעשוע - הכי גדול לבורא עולם!

וזה מה שעולה כקורבן קטורת לפני - ה' יתברך!

אתאמץ להאמין, והרע יהפך - לטוב בגלוי!

תחדיר ללב: כל מה שנראה 'רע' חיותו הוא:

מהטוב העליון! וזוהי - חוכמת ה' יתברך שאינה מושגת!

והטוב הזה, נכלל ומתעלה – בטוב הגנוז העליון.

ואם תאמין בזה, ה'רע' שהוא - טוב 'נסתר', יהפך – לטוב גלוי!

ורק שינון וחזרה תמידיים! יהפכו את הדברים לחלק ממך!

תרגיש ותחיה את - 'ואני קירבת אלוקים לי טוב".

וזהו: תענוג ועונג שהוא - 'מעין עולם הבא'!

"אז, תתענג על ה' – ויתן לך משאלות ליבך"!

רצון יראיו יעשה - ויושיעם, אמן!

לע"נ רבי שנאור זלמן מלאדי בן רבי ברוך ואימו הצדקת רבקה זכותם תגן על כל עם ישראל, ונזכה לגאולה במהרה בימינו, אמן!

אגרת הקודש - פרק יא – "להשכילך בינה"

להשכילך בינה: כי לא זו הדרך ישכון אור ה',

להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני,

כי ע"ז ארז"ל בטל רצונך כו', דהיינו: שיהיה רצונו בטל במציאות,

ולא יהי לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה,

כולם הנכללים בבני חיי ומזוני, וכמארז"ל שע"כ אתה חי.

וביאור הענין הוא: רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית,

דהיינו שהבריאה יש מאין הנקראת: 'ראשית חכמה',

והיא חכמתו, שאינה מושגת לשום נברא.

הבריאה הזאת היא - בכל עת ורגע, שמתהוים כל הברואים,

יש מאין מחכמתו יתברך, המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו.

ויצייר בדעתו: הווייתו מ'אין' בכל רגע ורגע ממש,

האיך יעלה על דעתו, כי רע לו, או שום יסורים,

מבני חיי ומזוני, או שארי יסורין בעולם,

הרי ה'אין' - שהיא חכמתו יתברך!

הוא מקור החיים והטוב והעונג,

והוא - העדן שלמעלה מעוה"ב,

רק מפני שאינו מושג, לכן נדמה לו רע או יסורים.

אבל, באמת: 'אין רע יורד מלמעלה' - והכל טוב,

רק, שאינו מושג לגודלו ורב טובו.

וזהו, עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם.

להאמין 'דלית אתר פנוי מיניה', ובאור פני מלך חיים וע"כ':

עוז וחדוה במקומו, הואיל - והוא רק טוב כל היום.

וע"כ ראשית הכל: שישמח האדם! ויגל בכל עת ושעה!

ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע.

ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו:

מעט רע ויסורין, וחסר לו איזה טובה - והרי זה ככופר ח"ו!

וע"כ: הרחיקו מידת העצבות במאד חכמי האמת.

אבל המאמין: לא יחוש משום יסורין בעולם.

ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית.

ומי שאין שוין לו, מראה בעצמו שהוא מ'ערב רב' דלגרמייהו עבדין,

ואוהב את אהבת עצמו לצאת מתחת יד ה',

ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו אהבת עצמו,

וע"כ הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני,

כי זה טוב לו, ונוח לו שלא נברא!

כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז,

הוא בשביל לנסותו - בנסיונות אלו! ולדעת את אשר בלבבו!

אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים,

הם תאוות הגוף המשתלשלים מס"א,

ובהם הוא חפץ, או אם חפצו ורצונו,

לחיות חיים אמיתים, המשתלשלים מאלקים חיים, אף שאינו יכול,

"או אם חפצו ורצונו אף שאינו יכול לחיות חיי אמיתית.

ויאמין שבאמת הוא חי בהם, וכל צרכיו וכל עניניו משתלשלים באמת,

בפרטי פרטיותיהם שלא מס"א כי "מה' מצעדי גבר כוננו".

ואין מלה כו', ואם כן הכל טוב בתכלית! רק שאינו מושג!

ובאמונה זו באמת, נעשה הכל טוב - גם בגלוי!

שבאמונה זו שמאמין:

שהרע הנדמה בגלוי - כל חיותו הוא מטוב העליון.

שהיא חכמתו יתברך - שאינה מושגת.

והיא העדן שלמעלה מעוה"ב.

הרי באמונה זו, נכלל ומתעלה באמת,

הרע המדומה - בטוב העליון הגנוז!