העיניים שננעצות והאכזבה

"בן 30 עם עיטורי דובונים"; הכאב של הרווקים החרדים

הם בודדים, חסרי שייכות ולמרות גילם המבוגר הם עדיין לא התחילו את החיים. הם נתונים לביקורת, לרחמים, למשפטים מעליבים, ומעמדם החברתי נמוך; זהו כאבם של הרווקים החרדים המתבגרים (מגזין כיכר)

ישראל גינצבורג | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

הם בודדים, חסרי שייכות ולמרות גילם המבוגר הם עדיין לא התחילו את החיים. הם נתונים לביקורת, לרחמים, למשפטים מעליבים, ומעמדם החברתי נמוך עוד לפני שהם פתחו את הפה. הקושי שלהם גדול אך ייתכן שאפילו לא תראו אותם.

הכירו את כאבם של הרווקים המבוגרים שמתמודדים בגבורה עם קושי לא פשוט.

תחושת שייכות

"לא יודע להסביר את זה, אבל כשאתה עובר את גילאי ה-21-22 משהו בך מחכה להשתייך", אומר לי רפאל (27). "אתה רואה את החברים שלמדו אתך בישיבה, גם אלו שנשארו אברכים - הם עדיין פועלים ושייכים גם לחיי המעשה. הם קונים דירה, הם הולכים לקניות, הם מטפלים בילדים והם חלק מהעולם. אתה מרגיש שהם עושים משהו כשאתה תקוע במקום".

אתה יודע כמה נשואים יקראו את מה שאתה אומר ויאמרו לעצמם: "הוא מחפש צרות? אני טרוד יומם ולילה בקשיי הפרנסה ועול הבית. שישמח שהוא פטור מכל הדברים הקשים האלו"...

"אתן לך דוגמה שנשואים אפילו לא יבינו ורק רווקים יכולים להבין: בחור רווק צריך כסף, הוא לא יכול להיות תלוי רק בישיבה או בהורים. הוא צריך שיהיה לו כסף לקנות אוכל, בגדים ודברים נוספים. אני יודע שאנשים שלא מבינים את התחושה הזאת והם כאילו רוצים לומר לך: 'תהנה מזה שאתה פטור מלהביא פרנסה', אבל זה לא נכון. גם רווקים רוצים לקחת חלק בעולם ולהרגיש שייכים.

"במובן מסוים לבחורים רווקים אין מקום בעולם. בחור רווק אמור ללמוד וזהו אבל זה לא תמיד מספק אותו. כשהוא היה צעיר החברה התוססת שסביבו סייעה לו בתחושה של יצירה ועשיה, אך מרגע שהוא החל להתבגר הוא נשאר לבד. אין לו מקום אפילו בישיבה.

"קח כדוגמה את החגים, כשהזוגות הולכים לביקורי חג אצל קרובי המשפחה - אתה מכיר רווקים שעושים 'סבב ביקורי חג'? הם מרגישים שאין להם מקום. העולם לא שייך להם, הוא שייך רק לנשואים. בחורים צעירים בני 18 מרגישים בנח להיות חלק מהמשפחה ואיכשהו הם עדיין 'הילדים' של ההורים שלהם, אבל בחור בן 27 הוא כבר לא חלק מההורים שלו, הוא איזשהו סרח עודף שאין לו מקום. הרווקים הם השקופים האמיתיים", הוא מסיים בכאב.

הלב הוא לא דלת

"כמה אני יכולה לפתוח ולסגור את הלב?", אומרת עדינה (26) והכאב שלה בולט. "הרי אם אגיע לפגישה עם לב חסום ואדיש - גם אם יבוא הבחור המתאים זה לא יעבוד. אז אני שוב ושוב פותחת את הלב, משקיעה בפגישה, מנסה לשכנע את עצמי ולהאמין שאולי הפעם זה יהיה אחרת, וזה לא".

"הדואליות הזאת של מצד אחד לא להיפגע כשמורידים אותך ולא לכאוב כשהפגישו אותך עם בחור שהמכנה המשותף של שניכם הוא שאתם בני אדם - ולעומת זאת לא להתייאש ולבוא תמיד עם גישה חיובית שנותנת צ'אנס, זה הדבר שהכי קשה בעיניי", היא אומרת. "לאחרונה הבנתי שזה לא בריא ללב שלי והתחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שקידם אותי מאד" - היא חושפת באומץ.

למה רק לי זה לא עובד?

"כולם חשבו שאני בררנית", אומרת טובי שהתחתנה לאחרונה בגיל 27. "אבל רק חיפשתי את הבחור שמתאים לי. הסכמתי להתפשר על דברים שאף אחד מאלו שהסתכלו עליי בעין עקומה לא היה מסכים להתפשר. לא היה אכפת לי מאיזו עדה יהיה הבחור, לא היה אכפת לי גם להתחתן עם גרוש בלי ילדים והסכמתי גם לגור בקרית שמונה למרות שאני בכלל מירושלים, אבל היה חשוב לי שתהיה התאמה טובה. מאד נפגעתי בכל פעם שבה רמזו לי שאולי אני צריכה לחשוב מחוץ לקופסה, או שאולי אני מדי דעתנית וממהרת לשלול".

האם עלו בך באותן התקופות מחשבות כמו "למה לכל החברות שלי זה הצליח ורק לי לא"? האם זה העסיק אותך?

"בוודאי, זאת אחת השאלות הקשוחות. השאלה הזאת יש לה משמעות גדולה יותר: אני משערת שכל רווקה מבוגרת שואלת את עצמה את השאלה הזאת ואני מאמינה שאף אחד לא נשאר רווק סתם. אני מאמינה שכל רווק או רווקה שלא התחתנו זה אומר משהו על הזהות שלהם או על מאפיין מיוחד שבולט בהם כשיתכן ומדובר בייחודיות חיוביות כמו אנשים חכמים ועמוקים שמתקשים למצוא את הנפש שתתכתב עם האישיות שלהם. אני חושבת שגם בחורה שנשארה רווקה מסיבות טכניות - הרווקות המבוגרת שינתה את האישיות שלה ויצרה אצלה זהות ששונה מבחורה שהתחתנה בגיל 19".

מה היית ממליצה לחברותייך הרווקות לעשות?

"אני עצמי כמעט התייאשתי, ואז ההורים שלי הפגישו אותי עם יועצת שבזכותה היום אני נשואה", היא אומרת. "לקח לי זמן להבין שבלי שום קשר לעובדה שלא מצאתי שידוך יש לי לא מעט עניינים לא פתורים שאולי קשורים בעקיפין לרווקות שלי. אני מאחלת לכל רווק ורווקה מבוגרים לזכות ביועצת כמו זאת שהכרתי. זה מעצים ומשפר את ההתנהלות גם ללא קשר לחיפוש השידוך".

את חושבת שהרבה בנות פשוט 'בררניות'?

"קח בחורה חכמה או עמוקה רגשית שמחפשת מישהו שיבין אותה - לא מדובר בבחורה שחולמת על בעל עשיר, אלא על מישהי שמחפשת את הדבר הכי בסיסי בעולם - מישהו שיבין אותה! אני חושבת שלפעמים הסביבה דוחקת בגלל שהיא לחוצה, ולפעמים התחשק לי לומר לאלו שניסו לדחוף אותי: 'את לחוצה שאני לא אתחתן? קחי כדורי הרגעה'. אני לא אמורה לסחוב את הלחצים של כל העולם על הגב שלי".

החיים שלי תקועים

"יכולתי להיות היום איש מוצלח מאד, אבל אני בסך הכל יוסי מוועד שלוש עשרה", משתף אותי יוסי (29), הלומד באחת מישיבות הדגל הליטאיות. "לפי הרמה שלי בעיון יכולתי להיות לפחות 'משיב' אם לא ר"מ, אבל אין משרות תורניות לבחורים רווקים".

"אני בטוח שיש לכך סיבות טובות", הוא אומר בגילוי לב, "אך עדיין זה גורם למצוקה מאד קשה. היו לי חברים שיכלו להצליח מאד בעולם התורני, אבל הם לא עמדו בקושי והלכו ללימודים שאינם תורניים. בחורים שיכלו לצאת גדולי תורה ורבנים, אבל מתישהו הם לא הצליחו להישאר במסגרת הישיבתית שאינה מתאימה לבחורים מבוגרים".

למה הישיבה לא מתאימה לבחורים מבוגרים?

"כי הם מחוץ למערכת. הם לא באמת שייכים. בגיל שלהם היחס לישיבה ולכללים שלה שונה, ואפילו נושאי הלימוד. הרב שך תמיד דיבר על המשבר שפוקד בחורים כשהם מתבגרים ורואים שהם כמעט לא הספיקו ללמוד, אז בדרך כלל בחורים מתחתנים וזה שובר את הרצף של השנים שהם למדו עד החתונה - אבל בחור רווק שכבר סיים מחזור לימוד אחד הוא מרגיש שהוא כבר מכיר את הסוגיות ואת מגוון המהלכים והשיטות בכל סוגיה. החברים שלו כבר לא אתו, והוא מתקשה מאד להסתדר בלי חברה".

למה אין לו חברה? ל'אלטר' אין מעמד מאד בכיר בישיבה?

"יש לו, אבל זה מעמד של ניתוק. זה אולי מעמד מכובד, אבל זה מעמד של דיסטנס - זה לא מעמד של חיבור. גם הרבנים בישיבה לא תמיד אוהבים את ה'אלטר', והם חוששים שיש לו תחושה שמגיעים לו זכויות יתר ומותר לו להרשות לעצמו דברים שצעירים לא מרשים לעצמם לעשות. אפילו בישיבת 'מיר' שהייתה המעוז האחרון של ה'אלטערס' כבר לא רוצים אותנו".

יש מקומות נוספים שבהם אתה חש תחושה של 'תקוע' בשל היותך רווק?

"אתם לך דוגמה סימבולית. הרי כמה שנטען שהישיבה היא בית, בסוף אם אתה רווק, הבית היציב שאליו תחזור תמיד יהיה הבית של ההורים שלך. אתה עדיין באותה המיטה שעליה אתה ישן מאז גיל 3. תדמיין רווק שמתקרב לגיל 30, שוכב על המיטה ומסתכל על עיטורי הדובונים שמקשטים את החדר, הוא מרגיש הכי תקוע שיש...

"אבל עזוב את זה, קח אפילו את זה שאין לי ילדים: לאחד מחבריי הטובים יש 4 ילדים כשהבן הגדול בן 8, כשאני אפילו לא התחתנתי. אני אומר לך משהו שאולי לא תבין: אני חושב שבמובן מסוים אני יכול לקנא אפילו בגרושים. אנשים חושבים שגרוש עם שני ילדים הוא 'תקוע' איתם, אבל מבחינתי הוא לפחות התחיל את החיים וחי אותם. אני עדיין לא התחלתי את החיים!".

מה היית רוצה לומר לבחור מבוגר שקורא אותנו?

"אל תוותר על הלהט! לפעמים בחורים נמצאים בישיבות עילית והם מאד רוצים לעבור לאיזושהי ישיבת חיזוק או אפילו ללמוד במסגרת של כולל, או אפילו לימודי דיינות או רבנות - אבל הם חוששים שזה יוריד להם בשידוכים. אני רוצה לומר להם: הבחורה שאתה תפגשו לא רוצה לפגוש צמח שנבל, וזה לא משנה באיזו אדמה הוא גדל. לעומת זאת אם היא תראה בחור עם חוט שדרה ועוצמה ושהוא מלא בחיות וצועד לקראת המטרות שלו, היא הרבה יותר תתרשם מזה גם אם הוא כבר לא בישיבת העילית עם השם המפוצץ".

המעמד החברתי

לאבי (30) דווקא הפריע המעמד החברתי הלקוי. "אני רואה את החברים שלי מגיעים לבית הכנסת והיחס אליהם שונה לחלוטין רק בגלל שהם התחתנו. אתן לך דוגמה מעניינת, ולמרות שהיא לא משמעותית היא ממחישה את הדברים בצורה נפלאה: תדמיין שאתה נמצא בחופה, ורוצים להזמין את אחד מהאחים לקבל ברכה: האם יבחרו באח של החתן שהוא בן 30 ועדיין רווק, או שיעדיפו את "הרב" בן ה-34, אח של הכלה שהתחתן בשנה שעברה? יש משהו מאד לא הוגן ביחס לרווקים בכך שאין להם שום מעמד חברתי. את החבר בן ה-22 שעכשיו התחתן יעלו לתואר בתואר "יעמוד הרב...", אבל את הרווק בן 30 יכתירו בתואר "החתן".

"ושלא תבין אותי לא נכון, אני לא קטנוני וממש לא אכפת לי אם קוראים לי 'רב' או 'חתן' - אני אומר את זה כי זה ממחיש את היחס של החברה לרווקים. הם בחיים לא יקבלו משרה תורנית גם אם הם הרבה יותר מוצלחים מאלו שכן קיבלו את המשרה".

אתה פוגש את היחס הזה בעוד מקומות?

"כשאני מגיע לשמחה משפחתית אני מרגיש שכל העיניים ננעצות בי באכזבה על זה שלא התחתנתי. לא משנה שכל האחים שלי הרבה פחות מוצלחים ממני, לא משנה שהם סובלים בנישואים שלהם והם לא פעם אומרים שהם מקנאים בי - בסופו של דבר כולם מסתכלים עליי כ'לא יוצלח' שנתקע מאחורה.

"ותמיד יש את הדוד המעצבן שמקפיד לומר לך בכל שמחה 'בקרוב אצלך, אנחנו לא שוכחים אותך'. אתם באמת לא שוכחים אותי? אז למה במשך חצי שנה לא קיבלתי אפילו הצעת שידוך אחת? מדוע לא עשית את הדבר המינימלי של לזרוק שם או לנסות לעשות משהו בפועל? אז בוא נשים את הדברים על השולחן: לא באמת אכפת לך ממני - בסך הכל לא נעים לך לפגוש אותי עכשיו".

• • •

מה אפשר לעשות? האם יש דרך לסייע לרווקים המתבגרים?

אברימי צ'סנר, (30) רווק מוכר בעולם הישיבות הפעיל בתחום השידוכים לבחורים מבוגרים, מציע שלושה כללי מפתח שבכוחם ליצור שינוי

אברימי צ'סנר. פעיל בתחום הרווקים המתבגרים (באדיבות)

א. אל תזנחו את החברים מהעבר. התחתנת? תזכור את החבר שלך שנשאר מאחוריך, תחשוב על חברים שלך ושל אשתך שיכולים להתאים. תפתח ראש ובעיקר תהיה אכפתי למי שעבר את מה שעברת! רווק בן 30 שמתחתן עם רווקה בת 28 יש להם בראש מאגר של מאות מועמדים פוטנציאלים. אם הם רק ינסו לחבר את השמות במאגר הם יצליחו לקדם לא מעט שידוכים.

ב. שינוי בתפיסה הציבורית. התפיסה הציבורית רואה את הרווק כפחות ערך לעומת חברו הנשוי, ואם ראשי מוסדות ישקלו את האפשרות להכניס בחורים מבוגרים מתאימים למשרות תורניות, הם יראו שבלא מעט פעמים הכישרונות והיכולות שלהם לא שונים מאברכים.

ג. יחס הקהילה אל הרווקים: אל תרחמו על חבריכם הרווקים, ותתחילו להתייחס אליהם כשווי זכויות. הדעה של החברים הרווקים שווה בדיוק כמו דעתם של החברים הנשואים. הביטו בנו בגובה עיניים!

(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר