אאא

פרק י"ג: ממאמר אקדמאי באנגלית 'בנג'מין פרנקלין במזרח אירופה היהודית. ניכוס תרבותי בעידן ההשכלה', אותו כתבה ד"ר ננסי סינקוף אנו למדים אודות החכם היהודי הגליצייני/פולני מנדל לפין, שכתב את ספר המוסר 'חשבון הנפש' שבימינו רוב רובם של גדולי ישראל סבורים שהיה יהודי ירא"ש ותלמיד חכם. לעומת מיעוטם (ועוד חוקרים כפרופ' אטקס), שסבורים שהיה משכיל, והעתיק את ספרו ממקורות נכרים.

ד"ר סינקוף מציגה מקורות שלפין עצמו התייחס לטענות שלקח את הרעיון של י"ג מידות מוסר מבנג'מין פרנקלין בהקדשה בכתב ידו שכתב לאחד מידידיו.

ד''ר ננסי סינקוף שחקרה שנים רבות על דמותו של החכ הגליצאי מנחם מֶנְדְל לֶפִין סָטָנוֹבֶר, ממרכז אלן וג'ואן בילדנר לחקר החיים היהודיים, אוניברסיטת רוטג'רס (צילום: N. Melville)
ד"ר ננסי סינקוף שחקרה שנים רבות על דמותו של החכם הגליצאי מנחם מֶנְדְל לֶפִין סָטָנוֹבֶר, ממרכז אלן וג'ואן בילדנר לחקר החיים היהודיים, אוניברסיטת רוטג'רס (צילום: N. Melville)

פרט חשוב על חייו של מנדל לפין מציגה ד"ר סינקוף והוא: במקביל לתנועת "ההשכלה" היהודית, אצל הגויים הייתה תנועה מקבילה שקראו לה "עידן הנאורות".

עידן הנאורות מכונה בספרי האנציקלופדיה:

"תנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות... מנהיגי התנועה ראו בעצמם... אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות... התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית".

לדברי ד"ר סינקוף, היה נסיך ממשפחת המלוכה ששמו 'אדם קז'ימייז 'צ'רטורסקי' שתמך בכל הוגים אינטלקטואלים שכתבו ספרים. מנדל לפין בתור אחד שידע לדבר לכתוב ולקרוא כמה שפות, היה אחד מהם. הנסיך הנ"ל תמך בהם במשכורת לכל החיים, וכך מנדל לפין תרגם ספר רפואה, יומני מסע גרמנים, ועסק בפילוסופיה ובעוד תחומים.

טירת צ'רטוריסקי במז'יבוז' בו ישב וכתב ותרגם ספרי הגות החכם מנדל לפין במימונו של הנסיך צ'ארטוריסקי. הטירה המקסימה מעניקה תחושה של נוף אוקראיני בו פרחה החסידות (באדיבות ד''ר ננסי סינקופ)
טירת צ'רטוריסקי במז'יבוז' בו ישב וכתב ותרגם ספרי הגות החכם מנדל לפין במימונו של הנסיך צ'ארטוריסקי. הטירה המקסימה מעניקה תחושה של נוף אוקראיני בו פרחה החסידות (באדיבות ד"ר ננסי סינקופ)

למעשה אין הרבה ידיעות על חייו האישיים של מנדל לפין מבני דורו, וכל מה שנכתב עליו הוא ממשכילים בדור אחריו, וממה שנשקף מספריו וכתביו שהתפרסמו

הנסיך הפולני שתמך בלפין, הכיר והיה מעריץ של פרנקלין, כך שברור שכך לפין הגיע לספרו של פרנקלין שהספונסר שלו כה העריץ. לפין עצמו הגדיר את עצמו כ'משכיל' שנע ונד בין החסידות לרציונליות אתאיסטית.

לדבריה של ד"ר סינקוף, כל המטרה בספריו של מנדל לפין, כולל ספר המוסר 'חשבון הנפש', היה להילחם בחסידים. במכוון לפין העלים את כוונתו מהספר, כי הוא רצה להשפיע על אחיו היהודים מבלי להישרף אצל אוהדי התנועה החסידית שהצליחה רבות באותם שנים ברחבי מזרח אירופה.

 ד"ר סינקוף סוקרת את דמותו של לפין גם בספר "מהשטעטל – תהליכי המודרניזציה של היהודים בגליל" פולין שם נאמר שאחת ממטרותיו של מנדל לפין הייתה לחזק את האמונה בקב"ה על ידי מדעים, וכך לחזק את היהדות. כל זה כמובן היה הפוך מגישת החסידות שקידשה את חיי הדת על ידי האמונה התמימה והצדיקים, ופחות הסברים רציונליים. 

בעבר הקדמונים הסתמכו בשיחות המוסר להמון העם היהודי והזהירו אותם שיענשו בגיהינום, ולכן הם חייבים להרבות ביראת שמים כי יש דין של שכר ועונש, ובאם לא יחזרו בתשובה, גורלם יהיה שיאלצו לחזור בגלגולי נשמות, ויתכן אף שיגולגלו בחיות כשפנים, שועלים ואף דגים.

המשכיל מנדל לפין הבין שבדורו אזהרות אלו לא תופסות אצל צעירי הדור, והוא מצא אצל בנג'מין פרנקלין כלים רציונליים שלא מסתכמים באיומים חיצונים אלא על ידי עבודה על המידות של האנשים.

 קל להבין שבעלי המוסר בראשות רבי ישראל סלנטר אמצו את ספרו של מנדל לפין, שאמנם גם הם נעמדו מול מציאות שהיה קשה להשפיע על הנוער היהודי בכלים הישנים, והיה צורך בכלים חדשים מעשיים שידברו אל לב הנוער, וזה מצאו בספר זה.

בהקשר לטענה זו, פרופ' עמנואל אֶטְקֶס טען כנגד אלו שסבורים שמנדל לפין לא היה משכיל, ומביאים ראיה שרבי ישראל סלנטר הדפיס את ספרו בניגוד לספרי מוסר קדמונים שלא הדפיסו, כי ראה בו חיזוק מהותי לתנועת המוסר, וכפי שהעיד רבי אביגדור מילר שכך נהגו ישיבת סלבודקה בשנת תרצ"ז (1937) שהעדיפו את ספר 'חשבון הנפש' שכתב מנדל לפין, מאשר ספר 'שערי תשובה' לרבנו יונה.

טוען פרופ' אטקס, שברור שלמנדל לפין היו כלים חדשים, בשינוי מבעלי המוסר הקדומים, כי הוא קיבל את "תורת ההשכלה" שאחת ממטרותיה הייתה לעבוד על המידות, תוך לקיחת רעיונות מהגויים.

ד"ר סינקוף מדגישה שישנם הבדלים מהותיים בין י"ג מידות מוסר שכתב פרנקלין בספרו, לעומת י"ג מידות מוסר שכתב מנדל לפין בספרו. לפין סידר את סדר המידות בשונה מפרנקלין. דוגמה; המידה הראשונה אצל לפין היא סבלנות ומתינות. אצל פרנקלין היא רק תשיעית. לפין בספרו התמקד להדגיש את עבודת ה' על ידי סבלנות ומתינות ולא על ידי אמוציות, ואקסטזה.

לפין דגל במתינות איפוק וסדר גם בעניין של תפילה, יש לו בספרו 'חשבון הנפש' קטע במידה השביעית שמדגיש שתפילה צריכה להיות בכובד ראש, ובכוונה. קטע זה בא לנגח בחסידות שנהגה להתפלל ברעש, בריקודים ובאקסטזה.

כידוע שבתנועת המוסר ובמיוחד בקלם העריכו ואמצו את ההליכות והנימוס ה"גרמניות", את הסדר והאיפוק שלהם,  ובדומה לערכים שמודגשים בספר 'חשבון הנפש' למנדל לפין.

מנדל לפין למרות שהיה בחוג של המשכיל משה מנדלסון שידוע שהקדיח את תבשילו, הוא לא היה ממש אתו, אלא לקח חלק מרעיונותיו ורצה ליישמם ביהדות פולין.

פרט נוסף שמדגיש את היחס של מנדל לפין לחסידות הוא, שהמשכיל המפורסם יוסף פרל שחיבר את הספר הסטירי 'מגלה טמירין' כנגד החסידים, היה תלמיד של מנדל לפין. ברשות המכון לכתבי יד בספריה הלאומית יש כתבי יד של לפין שטרם נדפסו וכך יתכן שניתן לראות ולהבין את דמותו של הרב ו"התלמיד".

מנדל לפין בכוונה הוציא את ספרו 'חשבון הנפש' בתור ספר מוסר, תוך כדי העלמת מקורו של פרנקלין כי הוא רצה שהוא יתקבל בחברה היהודית המסורתית כולל אפילו החסידים. הוא ידע שבתור 'ספר מוסר' דבריו יתקבלו. שם הוא כותב על חסידות, תוך שהוא מדגיש שהנוער היהודי נמשך אחרי החסידות, והוא רצה לחנך את הדור הצעיר בצורה יותר רציונלית.

סינקוף מצביעה על כך שלפין חי בתקופה של התפתחות החסידות, והוא גר והסתובב באזור מז'יבוז' ובכל האזור של הוגי החסידות בתחילת דרכה. מנדל לפין היה חסיד של היעב"ץ וספרו 'מטפחת ספרים' ואימץ כמה מדעותיו של היעב"ץ בעניין קדמותו של הזוהר.

באופן כללי מנדל לפין התנגד לתורת הקבלה, לפחות כמו הנודע ביהודה והחתם סופר כפי שהובא בכתביהם הלא מצונזרים. מנדל לפין טען שהפרנקיסטים הוקמו בהשפעת הקבלה והזוהר והחסידות המשיכה אותם, ולדבריו של מנדל לפין היה אסור להמשיך ולהפיץ את הקבלה, שהיא גרמה להרס של הכת שייסד משיח השקר יעקב פרנק.

- ישר כח לרב משה אופן מאתר 'נקודה למחשבה הגות ומחשבה יהודית'.
- ישר כח לחוקר 'השתלבות תורת הפסיכולוגיה בתנועת המוסר וההשכלה, הפסיכותרפיסט הרב מרדכי (מוטי) יעקובוביץ שעזר לי במאמר זה.

• • •

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]