גם רפואה ילמדו בסמינרים?
דומה כי תומכי הצעת החוק של ח"כ יעקב אשר ומתנגדיה, מרכזים את מחלוקתם בהצדקת או שלילת הלימודים באקדמיה, ולעניות דעתי אלה ואלה מפספסים את הנקודה העיקרית.
תורתנו תורת אמת, והפוך בה דכולה בה, אך ניתנה רשות לרופא לרפא. חכמת הרפואה התקיימה תמיד לצד התורה. ורפואה היינו רפואת הגוף ורפואת הנפש. על שתיהן יחד אנו מבקשים בקשה פרטית בתוך ברכת רפאנו. וכשם שהכדור הפסיכיאטרי מסייע לפציינט עד שהשפעתו פגה והוא נדרש לכדור נוסף, כך השיחה הפסיכותרפויטית (טיפול רגשי) צריכה לסייע ללקוח עד שהשפעתה פגה ונדרשת שיחה טיפולית נוספת.
על מנת שהשיחה הטיפולית תסייע ללקוח בריפויו, צריכים להתקיים כמה תנאים, ואם אכן הם יתקיימו בלימודי פסיכותרפיה בסמינר בית יעקב אז מה טוב ומה נעים, אך סביר לטעון, בנקודת הזמן הנוכחית, שרבה הדרך עד לשלב זה, וכשם שלא מלמדים רפואת הגוף בסמינרים, כך אין היתכנות מלאה ללימודי רפואת הנפש בסמינרים, ואסביר:
על מנת שההתערבות הטיפולית תהיה רפואית עליה להיות בראש ובראשונה מבוססת ראיות (evidence based practice). אינך יכול לטפל רק כי כך נראה לך. עליך להעניק שיחה שהוכח מדעית שבכוחה לרפא את הנפש. לשם כך יש מחקר. המחקר עשוי לספר לנו מה עובד. לדוגמא, לוקחים כמה עשרות אלפי מתמודדי פוסט-טראומה ובודקים אם שיטת הטיפול EMDR מסייעת להם. על רופא הנפש להכיר היטב את החומרים המדעיים העדכניים על מנת להנגיש טיפול רגשי שיש לו את מירב סיכויי הסיוע ללקוח שלו. לימודי פסיכותרפיה מחייבים קשר ישיר עם תחום המחקר.
שנית, על מנת שההתערבות הטיפולית תהיה רפואית, על המטפל לעבור תהליך של התבוננות פנימית. אינטרוספקציה בלע"ז. הרי זו נפש שפוגשת נפש, ולא יעלה על הדעת שהנפש המתיימרת לטפל בנפש אחרת, לא תהיה מודעת לעצמה ולא תעבור תהליך מעמיק של היכרות עם מחשבותיה ורגשותיה שלה. לימודים פורמליים של חלק ממקצועות הטיפול יכולים להילמד טכנית במחצית הזמן בו הם נלמדים בפועל. מדוע אם כן נדרש כל הזמן? הזמן שווה אינטרוספקציה. הזמן מוליד תובנה פנימית. לא ראי מטפל שסיים שלוש שנות לימודי עבודה סוציאלית, כראי אותו מטפל לאחר לימודים נוספים, השתלמויות נוספות, ניסיון נוסף, הדרכה נוספת, ובעיקר התבוננות פנימית נוספת.
למרות שהוא נשמע פשוט, תהליך ההתבוננות הפנימית איננו כזה כלל ועיקר. נדרשת בשלות רגשית, הכרוכה בהכרח בא. גילו של המטפל; ב. בניסיון חיים משמעותי שלו; ג. סביבת למידה שמאפשרת פתיחות וכנות. נושאים שהשתיקה יפה להם אינם יכולים להילמד, מטבעם של דברים, בסמינרים, ותהליך התבוננות פנימית בהקשרם של נושאים אלה, אינם יכולים להתרחש.
שלישית, על מנת שההתערבות הטיפולית תהיה רפואית, נדרשת הדרכה. הדרכה איננה הנחייה מהמדריך למודרך לאמר כך עשה וכך אל תעשה. הדרכה הינה הזדמנות נוספת לסעיף הקודם, לאינטרוספקציה של המודרך, אך כזאת שמעורסלת היטב בידיו האמונות והמנוסות של איש המקצוע. הדרכה ניתנת לאנשי מקצוע מתחום הטיפול גם שנים לאחר סיום לימודיהם, ואין איש מקצוע שמכבד את עצמו ואת לקוחותיו, שלא מחזיק מדריך איכותי בשכר מלא, על מנת שיסייע לו להכיר את עצמו בתוך התהליך הטיפולי.
לאחר למעלה משתים-עשרה שנים של לימודים ושלושה תארים אקדמאיים במקצוע ממקצועות הטיפול, לי לא צריך לספר על החסרונות ועל הנקודות הבעייתיות שישנן בלימודים אקדמאיים. אין כאן המקום וגם אין צורך להאריך בהן, ורק אציין בקצרה שהמכללות החרדיות פותרות רבות מהן אם לא את כולן. בטור זה אני מבקש להצביע על מה שאני רואה כיתרונות, והן שלושה: היכרות עדכנית עם שיטות התערבות מבוססות ראיות; תהליך מאוד משמעותי של התבוננות פנימית של המטפל לעתיד עם עצמו; והדרכה מהודקת במהלך עבודתו גם שנים לאחר סיום לימודיו. שלושת ההיבטים האלה מוקפדים בלימודים אקדמאיים, ואם כל אלה יתקיימו גם בתכנית לימודים מסודרת בסמינרים של בית יעקב, והיה זה שכרנו.
נדרשת כנות פנימית גבוהה על מנת לענות, בחיוב או בשלילה, על שאלת היתכנות יישומה של תכנית לימודים שכזו בסמינרים של בית יעקב.
הכותב הוא ד"ר נתי בקר, עו"ס
בשם "איגוד המטפלים החרדי", איגוד שעוסק במיקצוע אנשי המקצוע החרדים העוסקים במקצועות הטיפול, שזכה לברכתם של גדולי הרבנים.