אין חיוך שימלא את החלל שנפער בתוכי, כבה מאור האש שחיממה את נפשי.
את אבי ומורי ר׳ חיים זכיתי להכיר מקרוב בערב חורפי, בדרכי לשדה התעופה, לאחר מסע ארוך ומייגע בין ישיבות ועולמות, בין האור לחושך, בין הרחוב לספסל הלימודים.
ברגע של משבר החלטתי להשאיר את העולם החרדי מאחור ולשנות את מזלי רחוק מעבר לים.
כבר קניתי כרטיס טיסה לצד אחד לארצות הברית במטרה להשתקע במקום עבודה מסודר ולהתחיל מחדש אך באותו ערב הרב מילצקי, ראש ישיבת רש"י אמר לי: הנוטל עצה מן הזקן אינו נכשל.
חשבתי על איזה זקן הוא מדבר. למה שאחד מגדולי הדור יקשיב לי? ללכת לרב שטיינמן? לרב קנייבסקי? לרב עובדיה יוסף? לרב אלישיב?
אמונה תמימה וחזקה בקדוש ברוך הוא תמיד הייתה לי אבל בשליחיו פחות…
לקחתי את עצת ראש הישיבה הרב מילצקי שליט״א, ורגלי לקחו אותי לרחוב רשב״ם לבד.
בדלת עמד יהודי יקר שאני חב לו הכרת הטוב עצומה, ר׳ אריה קנייבסקי נכדו חביבו של מרן שר התורה (שמאז נהיינו כאחים ממש) ששאל לרצוני ואמרתי לו שאני חייב להתייעץ עם הרב קנייבסקי על המשך דרכי. הוא הכניס אותי לבית הרב.
במשך 10 דקות סיפרתי לר׳ חיים את קורות חיי ממש, בירידה לפרטים, כילד קטן שמספר על עולמו הפשוט והקטן על הדילמות והבחירה בין העולם החרדי לדתי, על שמירת מצוות ועל הייעוד שלנו בעולם - את החיוך בעיניו החכמות והעמוקות והלטיפה של הרב על לחיי לא אשכח לעולמי עד.
הוא שמע אותי, שאל כמה שאלות ואמר לי: תשאר בארץ ישראל תחזור לישיבה ומעכשיו אני אהיה כמו אבא שלך, תבוא אלי מתי שתרצה ובכל שעה שתרצה. כך ממש.
מאז השתנו חיי.
הייתי כבן 18 ומאז מדי שבוע או מקסימום חודש פקדתי את ביתו של הרב.
זכיתי לקרבה מיוחדת מהרב והרבנית וגם זכיתי שהרב יהיה השדכן שלי - לאחר כל פגישת שידוכים עם רעייתי לעתיד הוא ביקש לשמוע מה היה וייעץ לי ברוב תבונתו ועומקו.
הרגשתי לפעמים שאני משחית את זמנו היקר אך תמיד בחיוכו ומאור פניו אמר לי ״שאל בני, שאל״.
כשהודעתי לו שאני מתארס הוא ביקש שאחגוג זאת בביתו ואמר לרבנית לאפות עוגה לכבוד האירוסין ואף להזמין את משפחתי לביתו.
כשהזמנתי אותו לחתונה הוא ביקש מנכדו ר׳ אריה קניבסקי לערוך עבורי שבע ברכות ושהוא יגיע להשתתף בשמחתי. כשאמרתי במבוכה שזה יותר מדי הוא השיב לי: זה יכבד את אשתך.
בכל צומת או שאלה זכיתי בעצותיו המופלאות וזכינו לישועות רבות וסייעתא דשמיא.
לאחר כחצי שנה מהחתונה, אשתי בחודש רביעי להריון, הגעתי אליו בבהילות לאחר ביקור של אשתי אצל הרופאת נשים שבבדיקתה אמרה שלצערה היא לא רואה דופק בוולד ושעלינו לעשות גרידה תוך 24 שעות בבית חולים.
מיד טסתי לבית הרב ממרר בבכי. הרב ישן את מנוחת הצהריים ומי שקיבלה את פניי היתה הרבנית בת שבע זכרונה לברכה.
בדמעות סיפרתי לה את שאמרה הרופאה, והיא אמרה לי: בא תשב על הכסא של הסטייפלר ותגיד תהילים עד שהרב יתעורר. זה לא יכול להיות הרי הרב בירך אתכם בזש״ק.
לאחר כמה דקות ארוכות כשהתעורר הרב - סיפרה לו הרבנית את שאמרתי לה, הוא אחז בידי שאל לשם רעייתי ושם אמה - ואמר בלשון קודשו ובמתק שפתיו הטהורות: "הרופאים לא יודעים הכל, סע לירושלים ותלך לרופא אחר שיבדוק שוב, תתייעץ עם בני פישר לאיזה רופא ללכת ובעזרת השם תחזור לבשר לי בשורות טובות".
רצתי מביתו מעודד ולאחר כמה שעות כבר הייתי בדרכי חזרה לבני ברק לבשר לר׳ חיים שהרופא השמיע לנו את הדופק ושהוא לא רואה שום דבר חריג…
בשעה טובה לאחר כמה חודשים נולדה בתי הבכורה בריאה ושלימה ברוך ה׳.
זה נס אחד מיני רבות שחוויתי ושראיתי בעיני.
לעולם לא ראה בזה הרב זצוק״ל מופת או נס אלא דרך אמונה פשוטה… תמיד כשאמרתי לו שהוא קוסם הוא צחק ממש ואמר לי תלמד תורה ותתפלל…
כך בכל צומת וצומת היה מרן מתעניין ושואל ומייעץ כך למשל עוד בעודי בחור ישיבה רציתי ללמוד משפטים אך הרב אמר לי שרק לאחר החתונה אתחיל בלימודיי וכך עשיתי ואף זכיתי לברכת הדרך ובירכני שאזכה לקדש שם ה׳.
לפני כל מבחן הייתי בא לבקש את ברכתו וכאבא רחום היה מברך אבל לא שוכח לשאול איזה דף אני בגמרא ומה שלומי ושלום ביתי.
בכל צומת וצומת בדרכי הגעתי לשאול ותמיד ראיתי ברכה וסייעתא דשמיא מעל לדרך הטבע.
לא אשכח את השימת לב שלו לפרטים הקטנים. אם למשל הייתי מגיע - והיו שם גבירים או פוליטיקאים עם כל מיני עסקנים שהיו מאיצים בי לסיים עם הרב, הייתי נעמד בצד וכשהרב היה קם או מתחיל את ארוחת הצהריים שלו עם הרבנית, היה קורא לי ואומר לי שב לידי.
כשהיה קם למנוחת הצהריים היה אוחז בידי שאלווה אותו לחדרו ותמיד היה עונה לי בנועם, מספר לי סגולות (השמורות עמי עד היום ושפשוט עובדות…) או מעשים שלו עם החזון איש והסטייפלר וכמה וכמה פעמים כשהייתי מלווה אותו למיטתו והיה מניח את ראשו על הכרית היה רואה שאני מתכופף כדי לשמוע אותו והיה מייד מרים את השעון מעורר שהיה מונח על הכסא שצמוד למיטתו ואומר לי תשב.
תמיד כששאלתי: הרב, מה אני יכול להחזיר לך על מה שאתה בשבילי, היה משיב לי; תתפלל שיהיה לי כוחות ללמוד תורה… בכל פעם שהייתי אומר לו שאני מתפלל עליו היה מחזיר לי ב״יישר כח״ כאילו מי אני?
אלו דברים קטנים אבל ענקיים…
ר׳ חיים שלי, השבוע בעזרת ה׳ אזכה לסיים מסכת שאמרת לי לפני שלושה חודשים ללמוד. העמדת דור שלם שבעזרת ה׳ ילך בדרך התורה והמצוות שבלעדיך מן הסתם ולא היה קיים...
אוי טאטע,
אבי ומורי היקר הלב לא מעכל שלא אזכה לעצתך או מבטך, יהי רצון שתהא מליץ יושר בעדינו ובעד כל עמך ישראל היתומים.