אאא

קשה היה לחמוק מהסערה שיצרה החלטת הממשלה על הקמת העיר כסיף ובה 20 אלף דירות עבור הציבור החרדי. הנציגים החרדיים תקפו בזעם את הממשלה ובעיקר את שר השיכון אלקין, שביטל את תכנית העיר החרדית 'שפיר' במערב קריית גת, ותחת זאת שולח את החרדים לערבות הנגב הרחוק בסמוך לצומת תל ערד. הזעם החרדי מובן. את 'שפיר' תכננו וקדמו השרים החרדים דרעי וליצמן כאופציית מגורים סבירה, והנה מגיעה ממשלה לעומתית שבמחי יד מבטלת עמל של שנים ומקדמת פתרונות רחוקים שלכאורה אינם ישימים. 

ואחרי שאמרנו זאת, ובהינתן העובדה שתכנית כסיף אושרה בממשלה, אני תוהה מדוע לא לבחון אותה באופן אובייקטיבי. מדוע לא לראות את ההזדמנות הגלומה בה? האם בדחייתה על הסף אנחנו לא שבים על הטעות שעשינו עם העיר חריש? הלא אם נפתח את העיתונים של תקופת הכרזת חריש, נמצא כמעט את אותן כותרות של היום. "מדוע משליכים אותנו לוואדי ערה?", "מי ירצה לגור שם?", "וכי לא ניתן למצוא דירות לציבור החרדי במרכז הארץ?", וכן על זה הדרך. הסוף ידוע. האכזבה מחריש הביאה לכך שאיבדנו את העיר הזו, וכיום מנסים לרכוש שם דירות במחירים של עד מילון וחצי שקלים עבור דירת ארבעה חדרים. 

הסיפור עם כסיף עלול להיות סרט החוזר על עצמו. חייבים להבין כי המציאות בישראל השתנתה, והדרישה לדירות באזור המרכז במחירים סבירים - אינה ריאלית. מי שבאמת מתעקש על דירות במרכז, יוכל למצוא אותן בצפון בני ברק, דירות 5 חדרים יפהפיות ב-3 מיליון שקלים. אולם כל בר דעת מבין כי זה לא פתרון רוחבי עבור זוגות צעירים המחפשים דירה ב-700 אלף שקלים. מוצר כזה לא קיים באזור המרכז, כמו שבמנהטן לא ניתן למצוא דירה ב-200 אלף דולר, וגם לא יהיה קיים בעתיד.

הגיע הזמן שנתאים את פתרונות הדיור החרדיים למציאות בשטח. אלו שידם משגת רכישת דירה במיליון וחצי שקלים או יותר, יוכלו כמובן למצוא דירות בבית שמש, אלעד מודיעין עילית. אולם מה יעשו אלו שבקושי מצליחים להתחייב על 600 אלף שקלים לדירה, והם לא מעטים, היכן נשכן אותם? שוב במחסנים וחניות? האם נמשיך לשלוח אותם לחיפה תחתית כדי לחכות להתחדשות עירונית שאולי תגיע בעוד עשר שנים? מדוע לא נראה בכסיף פתרון דיור טוב עבורם, במרחק של שעה וחצי? מי החליט שפרויקטים בערים מעורבות של חילונים וחרדים טובים יותר מכסיף שנבנית כעיר חרדית? 

התפיסה הנכונה לדעתי צריכה להיות - מזה ומזה אל תנח ידך. כלומר, חשוב להמשיך ולהתפתח בתוך הערים החרדיות הקיימות למי שמסוגל לעמוד בכך, אולם במקביל חשוב לקדם פתרונות גם לדיור מוזל. לכן, כאשר הממשלה מציעה 20,000 יח"ד לציבור החרדי בכסיף במחיר מוזל, במקום לשקוע במרירות והאשמות, נכון יותר להיערך ברצינות לאופציה הזו ולראות כיצד ניתן למקסם את התכנית. למשל, לדרוש מהממשלה מענקים בכסיף כפי שהיא נותנת בערד ובאופקים, לדאוג שהדירות בכסיף יצאו לשיווק במכה אחת כדי שהמחירים לא יעלו בהמשך, למצוא פתרונות לקבוצות רכישה או עמותות מאורגנות בצורה שמגינה על כספי הדיירים, כדי לוודא שתהיה שם בנייה זולה לחרדים המבקשים דירה ב-700 אלף ₪. 

הזמן רץ ולא מחכה לאיש, ומה שלא ניקח היום במחיר מוזל נשלם עליו ביוקר בעתיד. אסור לחזור על טעות חריש.