המחנכת מסבירה

האם אפשר להרגיש בן חורין באושוויץ? | טור דעה

האם אפשר להרגיש בן חורין באושוויץ? איך אנחנו שמעולם לא חווינו עבדות יכולים לחוש חירות? המחנכת הדס ניימן, מסבירה על משמעותה של החירות | טור מיוחד לחג הפסח (חגים)

הדס ניימן | כיכר השבת |
ליל הסדר (צילום: Yahav Gamliel/Flash90)

בן חורין בשואה חירות בלי תחושה של עבדות האם זה אפשרי

מה הרגיש נער יהודי באושוויץ, ומה הרגישה משפחת אנוסים בספרד בתקופת האינקוויזיציה כאשר הם קראו את דברי חז"ל: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"? כיצד קיימו את החיוב הזה נער לוי קטוע אגודל על נהר כבר בבבל, או עבד יהודי בשוק העבדים ברומא...? ומצד שני- אנו, שזכינו ונולדנו לחיי חירות, איך נוכל לחוות יציאה לחירות? הלא מעולם לא חווינו עבדות...

השפת אמת מגדיר: "החירות היא הדבקות בשורשו ומקומו". הדבקות בחלק הרוחני שבנו, בנשמה שהיא חלק אלוק ממעל, במטרת חיינו ובייעוד שהועיד לנו הקב"ה הופכת אדם לבן חורין, גם כשהתנאים הפיזיים שבהם הוא נמצא לכאורה רחוקים מן החירות. חירות היא מצב נפשי, תודעתי. כפי שהקב"ה איננו מוגבל לממדי הטבע הגשמי, כל מי שדבק בשורש קיומו - בקל חי - אף הוא איננו כבול בהם. אדם המודע לייעודו ולשליחותו כצלם אלוקים, כבן עם סגולה, וכל מגמתו להוציא אותם מן הכח אל הפועל הוא בן חורין.

ביציאת מצרים קיבלנו ייעוד: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹקִים." החירות שזכינו לה בפסח, היא ההזדמנות שניתנה לנו להתחבר לייעוד הזה, לצאת ממיצרי הטבע הגשמי. כאשר אדם מציב את ייעודו לנגד עיניו, וחותר אליו גם כאשר התנאים הסובבים אותו מאתגרים, הוא איננו כפוף למציאות הטבעית, אלא מוביל אותה.

יציאה לחירות איננה אירוע חד-פעמי. היא תהליך אישי ולאומי. מסע ארוך שהחל לפני 3334 שנים באירוע היסטורי מכונן, וממשיך עד היום. מפעם לפעם במהלך ההיסטוריה ניתן לפגוש יהודים שזכו לחירות גם כאשר היא הייתה נראית בלתי אפשרית בין מיצרי המציאות. האדמו"ר מפיאסצנא למשל כתב לתלמידיו בערב פסח תרצ"ט: "ותיכף כשמגיעה תפילת הערב בלילה, ישמח האיש בגודל זכותו... ואח״כ כשבא אל הסדר יצייר לו עתה שהוא בגן עדן, והסעודה מעין הסעודה של סעודה לעתיד לבא היא..."- היכולת לחוש שמחה בגודל הזכות עד כדי תחושת שהות בגן עדן (!) באירופה שלאחר ליל הבדולח אינן אלא השתחררות מכבלי הטבע, יציאה לחירות.

אולי משום כך המצווה בליל הסדר איננה "ללמוד" על יציאת מצרים, אלא לספר; אנו מצווים "והגדת לבנך"- להעביר מדור לדור את היציאה לחירות, את חשיבות ההתמקדות בייעודנו כעם סגולה, והחתירה אליו. לשמוע מאבותינו על הפרק שכתבו הם, ולהרגיש שגם אנחנו כותבים את הפרק שלנו בתוך סיפור יציאת מצרים, בתוך המסע המוביל מעבדות לחירות, מגלות לגאולה.

הכותבת מנהלת סמינר דרכי שרה.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר