אאא

במרוצת השבוע האחרון הזדמנתי לכמה אירועים קוטביים, מכל זווית שלא נסתכל עליהם, בין מבחינה גיאוגרפית, ובין מבחינה מהותית. בחרתי לשתף אתכם בחוויות הרחוקות כל כך, ובתובנות המשותפות שעלו לי מהם...

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי באירוע בבסיס צה"ל ברגבים, באירוע יום העצמאות, שביזמתם של ידידיי ר' אריאל ש. והשדרן האהוב אבי כאכון, בחרו לפנק את החיילים ובנוסף לחגיגות על האש דאגו להם לדברי תורה וברכה.

לאחר כמה ימים, בנסיבות אחרות לחלוטין, מצאתי את עצמי במיקום אחר לחלוטין על הגלובוס... באיחוד האמירויות הערביות, בעיר דובאי, שעל מפרץ הים הפרסי!

מה אומר לכם? נראה כי ההבדל בין שמים לארץ הוא קטן לתיאור של הפער בין המחוזות הללו...

מצד אחד, רגבים – אתה ניצב מול נופי בראשית, רגבי האדמה בה התגוררו והתהלכו אבותינו ואבות אבותינו, כל ההיסטוריה המפוארת שלנו נוצרה כאן. זהו באמת המרכז של העולם. לכל גרגיר עפר כאן יש משמעות מיוחדת ומרוממת. במילה אחת: ארץ הקודש!

באיחוד האמרויות הערביות (ללא קרדיט)
באיחוד האמרויות הערביות (ללא קרדיט)
הגדלה

ומצד שני, דובאי – סמל ההתפתחות המטאורית, שכלולים שאינם מוכרים עדיין ברחבי תבל, הניסיון של אנשי המקום להשקיע ברמות מטורפות ולשבור שיאים בכל מה שקשור לעולם הזה, הכי רחוק מהטבע... הקניון הגדול בעולם. המגדל הגבוה בעולם. איים מלכותיים הגדולים בעולם, והכל על נאות מדבר, בצורה שתעורר הכי הרבה 'ואוו' והשתאות...

אני עדיין לא אוחז בשלב המסקנות, אבל בשלב זה אני רוצה לעצור ולשתף בתובנה שעלתה לי דווקא מתוך הפער הענק הזה. לאור פרשת השבוע שלנו – פרשת בהר.

כמה עניינים הוזכרו בפרשתנו, אנו מוצאים בה התייחסות ישירה לארץ הקודש, והגישה אל המגורים שלנו עליה: "כִּי לִי הָאָרֶץ. כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי". הארץ היא כביכול טרקלינו של המלך, בורא העולם, ואנו יושבים בה כבניו של מקום. הזכות הזאת, שהיא גם חובה, נותנת לנו תפקיד מכובד ואחראי, לשמור על קדושתה!

עניין נוסף שמוזכר כמה וכמה פעמים, הביטוי "אח" בהקשר לאחינו בני העם היהודי, ולא רק האחווה הביולוגית, וממנה נגזרות כמה מצוות: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ... וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כשנמצאים אי שם בדובאי על חופי הים הפרסי, אתה מרגיש בחוש כי ככל שרמת השכלולים גבוהה ועצומה, אתה לא מרגיש שום חיבור, להיפך, הם רק מתנתקים מהטבע הפשוט, מהבסיס של הבריאה, ממרכז העולם האמתי.

התורה מלמדת אותנו כי קשר וניתוק נמדדים ברמת הבסיס, הקשר החיצוני אינו חזות הכל, הקשר המסחרי גם הוא אינו בא על חשבון הקשר הבסיסי שלנו כאחים! גם כשאתה עושה עסקים, לפני הביזנס, אתה צריך להתייחס אליו באחווה, לזכור שהוא אח שלך. אסור לשכוח את הבסיס, את העובדה שאנחנו בנים של אבא אחד, ולכן אנו אחים. וכפי שמגדיר זאת הרמב"ם: "כל ישראל כאחים הם, שנאמר 'בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם'. אם לא ירחם האח על אחיו, מי ירחם עליו?".

נקודה נוספת שהתחדדה לי משם, כשראיתי איך למרות כל השאיפה והריצה אל עבר קידמת הטכנולוגיה והחדשנות, מקפידים האמירתיים על שמירת המסורות שלהם, בלבוש, בשפה ובמנהגים השונים שלהם. התעוררתי לחשוב לעצמי, בלי לקטרג חלילה, כי כדאי לנו ללמוד לכבד את המסורת המפוארת שלנו, קל וחומר מכל המנהגים והמסורות שלהם...

לעולם אל לנו להתבייש לשמור ולשמר את המסורת המפוארת שלנו מהאבות הקדושים שישבו כאן בארץ הקודש, זהו הכבוד הגדול ביותר בשבילנו, ללכת בדרכיהם. וכמובן, כמו שהזכרנו, להפנים ולהתייחס אל המשותף שלנו בתור אחים, "בנים אתם להשם אלוקיכם"!