פרק ה': המרצה הרב אורי בלוי בראיון לכותב השורות לפני חודשים אחדים אודות הביגוד הירושלמי, סיפר סיפורים מרתקים במיוחד אודות ההיסטוריה של ההילולות על ציון הרשב"י, והרגשת ה'ביחד' של המוסלמים, דרוזים, צ'רקסים ויהודים, וכך דבריו:
"הרבה ניגונים וריקודים לקחו הירושלמים מהערבים. המפורסם ביניהם הוא ניגון מפורסם של לעלוב שנלקח בשלמותו מרועה צאן ערבי. דברים אלו שאני אומר לך מפורסמים אצל הירושלמים, והם לא מתביישים בכך. (בעטיפת הדיסקים של ה"כלייזמרים" שמואל ניימן וחיליק פרנק נכתבו הדברים בפירוש). מסופר על הנגן דב זילברמן שנסע לכפר הדרוזי בית ג'אן שם הוא נפגש עם ישישים מקומיים, ששרו איתו את הניגונים במדויק, ואח"כ הוא הפיק תקליט מרטיט ומרגש של ניגוני מירון".
- קבר הרשב"י חשוב יותר מהכותל המערבי?
- להסיר קטע מהזוהר? כך הגיב הגר"ח קנייבסקי
- היחס הליטאי להילולת הרשב"י בל"ג בעומר
- מדוע הרב מבריסק מעולם לא עלה למירון?
"זה הרי מופיע", הוסיף ר' אורי בלוי, "בזיכרונות ותיאורים של עולי מירון הוותיקים, הם מתארים ריקודים של דרוזים, צ'רקסים ומוסלמים לכבוד של רשב"י הקדוש, כמו התיאור הבא למשל של עולה מירון ותיק:
"בחשכה הגיעו דרוזים מחורפיש ומבית ג'ן. צ'רקסים מריחניה. נוצרים מגוש חלב. מוסלמים מעלמה ומעין זיתים. לבשו את מיטב בגדיהם וכלי נשקם באבנטיהם... הם יצרו מעגל סביב מעגל של יהודים ורקדו דבקה. ליוו עצמם בחלילים ובתופים. במהרה הוקפו במעגלי יהודים שרקדו עמהם... אחר שעה כבר פיזמו יהודים אשכנזיים מירושלים את הנעימות של הערביים מהגליל... שירים ומנגינות אלו נקלטו היטב. זימרו אותן בחתונות ובמסיבות. משנפוצה המנגינה ביישוב היהודי נמצא מי שחיבר לה מלים בעברית... הדפיסו את השיר בחוברות שירים עם שם מחבר המלים ואת התווים ציינו כ"מנגינה יהודית עממית[1]".
טענות אלו כפי שסיפר הרב אורי בלוי, הובאו בספרים רבים, אחד מהם הוא ספר מאמרים בענייני א"י (ח"ב מ"ח 173 בהערה) שכתב על מנהגי המוסלמים: "הן ככה בכל ימי מועדיהם לצאת לקברות ולשמח עם המתים... ומי יודע אם אין המנהג הזה (ל"ג בעומר) להם איזה ירושת פליטה מעבודת זבחי מתים. ובכל זאת מצא לו המנהג מהלכים בינינו".
ציטוט מאת הגאון רבי דב מעייני זצוק"ל רבה של מגדיאל תלמיד ישיבת סלבודקא בחברון שכתב על אירועי מירון כפי שראה במו עיניו: "והמון העם מאמין בו ובסגולותיו. לפנים היה זה יום טוב של חסידים ואנשי מעשה, אבל עכשיו קבל אותו הצביון המתואר למעלה, אשר ודאי אין לשמוח בו... זה היה מחזה נהדר אבל מעט פראי, ולא ריח היהדות נדף ממנו. בעיני זה לא מצא חן כלל".
הרב אורי בלוי סבור שמיותר ואין צורך להוכיח או להתעמת עם הטענות במנהגים שיסודם בהררי קודש קדשים רבותינו בעלי הקבלה זי"ע. וכ"ש ח"ו לומר שבאו ממקור שאיננו טהור (ואין זה סתירה לניגונים, ריקודים והשתתפות הישמעלים באירוע.)
הרב בלוי מוסיף שחשוב לשים לב שלמרות חילוקי הדעות התכופים בקרב בני הישוב הישן בירושלים מקדמת דנא, דווקא בעניין העליה למירון הדעות היו תמימות. כאשר גדולים וטובים נפרדו מהסטנדר ועלו בהר הקודש. ומי לנו גדול כרבינו מרא דארע קדישא הגרי"ח זוננפלד שטרם ועלה למירון (מופיע בספר פסקים והנהגות מהוצאת "קרן רא"ם") ובדור אחרון כדוגמא הגה"צ רבי זונדל קרויזר בעל "אור החמה" זצ"ל ואחרים.
"לעתיד לבא כשם שארע בתנועת המוסר , שנתקלה בהתנגדות נחרצת ועזה מצד עולם הישיבות העיוני ולבסוף כבשה את כולו, כך גם בעניין זה ניווכח בעינינו ברבבות בני תורה העולים לשמוח בשמחת התנא קדישא כשהזרם רק גובר משנה לשנה", מסיים הרב אורי בלוי בלהט.
[1] יונה סוקולובסקי, מירון בימים אחרים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 באוקטובר 2005:
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com