"שלום, קוראים לי יהודה אלקבץ, נולדתי בכפר סחנין,
מוחמד אל ג'מיל קראו לי.
מאז שהייתי קטן הבנתי שאני שונה, החברים שרצו לקנטר אותי היו צועקים
"יאהוד רוך מן הדא"
שאלתי את עצמי לא פעם, למה מכנים אותי יהודי, איך קשור אלי כינוי הגנאי הזה?
ככל שגדלתי הבנתי שככל הנראה משהו מסתתר מאחורי הקריאות הללו..
כשסיימתי את שנות הלימודים בבית הספר הלכתי לעבוד במרכז הארץ, כמו שהיה מקובל בכפר בו גדלתי. עסקתי במגוון עבודות כפיים.
אז הייתה הפעם הראשונה בה הייתי צריך טלפון אישי על מנת שיוכלו ליצור איתי קשר לצורך העבודה.
אחרי כמה ימים שהייתי מחוץ לכפר, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולערוך בירור על דבר זהותי"
לאחר בירור קצר הוא הגיע לידיעה שהוא צאצא של ר' שלמה אלקבץ ואימו יהודיה, בתהליך כאוב שהיה מלווה בדם כפשוטו הוא הגיע לישיבה קדושה.
בעז"ה בכ' סיוון תערך החתונה הגדולה, ר' יהודה אלקבץ עם הכלה המיועדת לו, אבל אביו אינו איתו, הוא הבטיח "אני לא אעזוב אותך עד שתמות"
גדולי הדור ביניהם מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין ר' אהרון ברנדסדורפר נפתלי נוסבוים ואליהם מצטרפים עוד רבנים.
מבקשים עבור ר' יהודה, להתייצב לימינו בימים הגדולים שלו שיוכל לצעוד לחתונה בכבוד, שיוכל לעטר חזרה את משפחת אלקבץ המפוארת בדורות ישרים ומבורכים.
והם פונים בתחנונים:
"תערב נא בקשתנו אליכם לבוא לעזרתו ולתומכו ולסעדו שיוכל ליכנס לחופה ולגדל צאצאים מתוך נחת והרחבה ושכרכם הרבה מאוד להתעסק בדבר גדול ונשגב כזה להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ולגדל בני אברהם יצחק ויעקב על דרך המלך
ובזכות זה גם אתם תתברכו מידה כנגד מידה שתראו רוב נחת דקדושה מכל צאצאיכם מתוך הרחבת הדעת"