אאא

השנה שחלפה על הפוליטיקה הישראלית הייתה בסימן "כיף בממשלה, סבל בכנסת". בעוד ישיבות הממשלה תפקדו, השרים קידמו תוכניות או לפחות ניסו, הרוב הקואליציוני הדחוק בכנסת דחף את הממשלה אל התהום, מטר אחר מטר. השבוע, שנה ושבוע לאחר שישבו מחויכים בבית הנשיא עם ה"הישג המרשים" של הדחת בנימין נתניהו מכסאו, הרימו נפתלי בנט ויאיר לפיד ידיים והחזירו את המנדט לבוחר.

כחלק מההסכם הקואליציוני שהביא ראש מפלגה עם שבעה מנדטים (שהפכו לשש, וחמש, וארבע וחצי; ר"כ) לראשות הממשלה, נקבע כי אם פיזור הכנסת יגרם בידי חברי מפלגות ימינה ותקווה חדשה, האיש החזק בקואליציה, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יושבע לראשות הממשלה. כך יצא שבשבוע הבא יושבע מנהיגה ה-14 של מדינת ישראל, האיש שעד לפני עשור ושישה חודשים היה עיתונאי ומגיש טלויזיה, ועבר תהליך שינוי מורכב ומיוחד, עד לפסגת הפוליטיקה הישראלית.    

בנט ולפיד, השבוע. יו''ר ימינה מפנה את כסאו ליו''ר יש עתיד, שמגיע לפסגת הפוליטיקה הישראלית (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בנט ולפיד, השבוע. יו"ר ימינה מפנה את כסאו ליו"ר יש עתיד, שמגיע לפסגת הפוליטיקה הישראלית (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הגדלה

יאיר לפיד הוא פוליטיקאי שונה בהתנהלותו מאחרים. הוא מקפיד שלא להיות מנותק מהציבור ולהרגיש את הרחוב עד כמה שניתן, ומצד שני ידע לחתוך "בעיות" שצצו לו במפלגה בלי לערב רגש ועבר חברי. על אף שמדובר באחד הפוליטיקאים העסוקים בישראל, את לפיד לא תראו מוטרד יותר מדי, לפחות בארשת פניו. הוא יפזר חיוכים, יעצור לומר שלום לאנשים שהוא מכיר וישתדל להיות "חבר".

בשביל להבין את התנהלותו של לפיד צריך לחזור אחורה, אל ימיו כעיתונאי. בשעה שהחליט רה"מ מן השבוע הבא לפרוש מן התקשורת ולעשות קפיצת ראש למרכז העצבים של ישראל, רבים לא הבינו את החלטתו. הוא היה בעמדת השפעה כבירה עם מיליוני ישראלים שצורכים את כתביו את אמירותיו; הוא הרוויח סכומי כסף נאים במיוחד; ומעל הכל - הוא היה דמות די אהובה על האזרח הישראלי המצוי. אבל לפיד, על אף כל הסכנות הטמונות במהלך שרבים מטובי הארץ כשלו בו, החליט לנסות ולהביא את "הרוח הישראלית הצעירה" אל הכנסת.

השינוי הדרמטי שעבר לפיד בן לילה, מעיתונאי בכיר לפוליטיקאי שמנסים לגמד את כוחו, לא היה גדול כמו השינוי העצום שעבר לפיד ביחסיו עם הפוליטיקאים החרדים, שינוי שלמעשה פותח לו אפשרויות פוליטיות נרחבות גם להמשך, מעתה והלאה.

את מסע חייו כפוליטיקאי התחיל לפיד בביסוס מפלגתו על קמפיין שעודד שנאת חרדים ועל קריאות חוזרות ונשנות בצורך להצר את צעדי ש"ס ויהדות התורה. כך, למשל, בנאומו הראשון, בו הכריז רשמית על כניסתו לפוליטיקה, אמר לפיד כי "ש"ס עם 11 מנדטים מסובבת את כל המדינה הזו על האצבע הקטנה, ואילו יהדות התורה מנהלת את ועדת הכספים וקובעת סדר יום מבלי שאף אחד יוכל לעצור בעדה".

יו"ר יש עתיד היה נראה לעתים גרוע מאביו, יו"ר שינוי יוסף (טומי) לפיד, וכיוון את חיציו גם כלפי בני החברה החרדית ולא רק אל נציגיה הפוליטיים, כשטבע את המונח "איפה הכסף?": "אנחנו נחנקים בידי ציבורים שלמים שלא עובדים, לא משרתים בצבא, לא עושים שירות לאומי וחיים על חשבוננו. בזמן שהילדים שלנו הולכים לצבא - מישהו מקבל דירה במקומם".   

לפיד בנאומו איפה הכסף (צילום: מתוך עמוד היוטיוב של יאיר לפיד)
לפיד בנאומו איפה הכסף (צילום: מתוך עמוד היוטיוב של יאיר לפיד)
הגדלה

אח"כ, במהלך מערכת הבחירות שלו, כשהציג את החוק שקרא לגייס רוב מוחלט מבחורי הישיבות, אמר יו"ר יש עתיד: "אנחנו לא רוצים להיכנס עם טנקים לבני ברק, אבל כן לרוקן את הישיבות מהפחדנים והבטלנים. הישיבות נהפכו לבתי כלא, והן צריכות להיות מקום בו לומדים תורה - לא בית סוהר במסגרתו צבא ההגנה לישראל מתפקד בתור הסוהר".

לקראת יום הבחירות, כשמעמדו התבסס בסקרים, הודיע לפיד כי יחרים את המפלגות החרדיות ולא יכנס איתן לממשלה: "לנתניהו הייתה הזדמנות היסטורית לגייס את החרדים, להוציא אותם לשוק העבודה ולהטביע חותם אמיתי על החברה הישראלית - וברגע האחרון הוא נבהל וברח. אנחנו יודעים שהוא מעדיף לא לעשות כלום, כך שצריך להכריח אותו", אמר.

לאחר שנכנס לכנסת בפעם הראשונה, והכריז "ניצחנו" כשקיבל 19 מנדטים שהפכו אותו ליו"ר המפלגה השנייה בגודלה במשכן, קיבל יו"ר יש עתיד את תיק האוצר, והחל לנסות להגשים את שאיפותיו, כאשר אחת המרכזיות שבהן, הייתה הפגיעה בחרדים, עם שורת צעדים מרחיקי לכת, בהם: היעדר הזכות לדירה בתנאי מע"מ אפס למי שלא שירת בצה"ל, כלומר נזק כלכלי של מאות אלפי שקלים לאברכים; חוק שוויון בנטל שתכנן להטיל גזירות פליליות על בחורי הישיבות; קיצוץ רוחבי בתקציבי הישיבות והכוללים; פגיעה אנושה במוסדות החינוך לילדים חרדים שאינם לומדים לימודי ליב"ה וקיצוץ נוסף בקצבאות הילדים.     

שר האוצר לפיד. פגע אנושות בחברה החרדית (צילום: פלאש 90)
שר האוצר לפיד. פגע אנושות בחברה החרדית (צילום: פלאש 90)
הגדלה

במהלך השנתיים הללו, של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט, הציבור החרדי נפגע אנושות, ואריה דרעי, יעקב ליצמן ומשה גפני אמרו בשלל מילים ובאינספור גרסאות שלפיד אכן שונא חרדים, ויו"ר יש עתיד הפך למוקצה מחמת מיאוס ברחוב החרדי.

כמעט שנתיים היה לפיד במשרד האוצר, עד שנזרק ע"י ראש הממשלה דאז נתניהו שהחליט ללכת לבחירות, ומאז החלה התפנית, תחילה פנימית ולאט לאט יותר ויותר ממשית: יו"ר יש עתיד הבין שדרכו לשלטון עוברת דרך מועצת חכמי התורה של ש"ס, מועצת גדולי התורה של דגל התורה ואגודת ישראל ודרך נציגיהם הפוליטיים, אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן.

לפיד, שלכל אורך הדרך קיבל יותר מנדטים מאשר מפלגה חרדית בודדת אך שצירוף שתי המפלגות החרדיות כמעט זהה למספר המנדטים שלו בשיאו, השפיל מערכו ונקט בפעולות שונות כדי לומר לחרדים: כמו שוויתרתם לבנימין נתניהו על הגזירות ב-2003 או על קיום הממשלה איתי, תנו גם לי הזדמנות.

בממשלה האחרונה, זו שתיכף תיכנס לספרי ההיסטוריה של המדינה כעוד ממשלה שלא שרדה את טרדות היום-יום בישראל, הפך לפיד להיות הדמות הממשלתית המועדפת בלשכות הח"כים החרדים, באופן שניתר לכנותו כבלתי נתפס. בזמן שבממשלה כיהנו אנשים דתיים כמו נפתלי בנט ומתן כהנא, אנשים שסמכו על החרדים כגון בני גנץ (דתי לשעבר) וחילי טרופר (דתי), או אנשים שהיו מקובלים בבתי גדולי ישראל כמו גדעון סער וזאב אלקין (דתי), היה יו"ר יש עתיד - האיש שצעק שצריך להחזיר את המדינה למסלול שדואג לחברה החילונית, האיש שהוא מסמלי החילוניות הישראלית הנוכחית - לדמות שעבור החרדים ניתן לשוחח איתה, בניסיון לצמצם נזקים ופעולות שהחרדים ראו בהן כרעות. אותה מסיבת יום הולדת ליו"ר יהדות התורה משה גפני, או השיחה ביניהם בה שוחחו על הורדת אחוז החסימה, היו רק שני מהלכים שהציבור נחשף אליהם בכל השנה שעברה, אבל הכבוד והזהירות בלשון החרדים כלפי יוצר הממשלה ה-36 הורגשו כל העת.     

לפיד לוחץ את ידו של גפני בחגיגת יום ההולדת ליו''ר יהדות התורה (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
לפיד לוחץ את ידו של גפני בחגיגת יום ההולדת ליו"ר יהדות התורה (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
הגדלה

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ישנם גורמים בכנסת שלא חוששים לומר שיכול להיווצר שיתוף פעולה ממשי בין ש"ס ויהדות התורה ליש עתיד כבר בכנסת הקרובה, אבל להערכתי "עוד לא בשלה העת". הציבור החרדי עדיין כועס על לפיד, הרבה יותר מכעס המפלגות על האיש, ויהיה קשה ללכת איתו מעכשיו לממשלה, בטח אם הוא עומד בראשה. למרות זאת, הליך הכשרות הלבבות נמשך, ויו"ר יש עתיד, כמו שראינו, הוא אדם שיודע לרוץ למרחקים ארוכים.

מבחינה פוליטית, שיתוף פעולה הולך וגובר בין לפיד לגפני ודרעי יכול להניב רווח לשני הצדדים: לפיד ייהפך למועמד שיכול לראות את עצמו עומד בראשות ממשלה יציבה ולא כזו שמתבססת על תמיכת הרשימה המשותפת או איזו הרכבה פוליטית מסובכת במיוחד, והחרדים ישובו להיות "לשון המאזניים" של הפוליטיקה הישראלית.

הסיבה לכך ש"עוד לא בשלה העת", מלבד הקושי ברחוב החרדי, היא כי יש אדם נוסף שעומד בין שני הצדדים, אחד שאולי לא שמעתם את שמו מעולם: בנימין נתניהו. הסיעות החרדיות הלכו אחרי יו"ר הליכוד באש ובמים במהלך ארבע מערכות הבחירות ולא נראה כי ההחלטה הזו, התמוהה לדעתי, תשתנה בערוב ימיו של בכיר הפוליטיקאים בישראל מאז הוקמה המדינה.        

נתניהו. המחסום האחרון? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
נתניהו. המחסום האחרון? (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הגדלה

למרות זאת, ביום שלאחר פרישת ראש הממשלה ששלט פה בזמן הארוך אי פעם - שם תיבחן הקרבה בין האיש שהיה "הסדין האדום" עבור החרדים לבין גפני ודרעי, ושם ניתן לומר שייגזר עתידו הפוליטי, בשאלה: מהי תקרת הזכוכית? ללא החרדים לפיד יתקשה לשוב ללשכה אליה יכנס בשבוע הבא, לתקופת המעבר, להוציא הרכבות פוליטיות מסובכות, שלא בטוח שניתן לעשות אותן שוב.