השבת הראשונה שלאחר תשעה באב, נקראת שבת 'נחמו' – פרשת 'ואתחנן', והיא חלה תמיד סמוך לט"ו באב, עליו נאמר במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב (וכיום הכיפורים)".
מעלתו של ט"ו באב על שאר החגים היא, בכך שהוא חל מיד לאחר האבל והצער של תשעה באב. לפני חורבן בית המקדש היה ט"ו באב חג עליז ושמח. וזאת מדוע? זאת משום שביום ט"ו באב היו בנות ישראל יוצאות עם בגדים לבנים ורוקדות בכרמים בכדי למצוא את זיווגן.
הבנות היו אומרות לבחור: "שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך ביופי, תן עיניך במשפחה". שכן כתוב: "שקר החן והבל היופי אישה יראת השם היא תתהלל".
לצערנו, ישנם אנשים שמחפשים בת זוג, בגין אינטרס אישי ותועלת כלכלית, ולא מתוך מחוייבות אמיתית לבת הזוג ולערכים כלשהם. במקרה כזה אין שום ביטחון ליציבות הקשר.
מכל כיוון שומעים 'חג האהבה'. אז נכון, אהבה צריכה וחייבת להיות בקשר שבין בעל לאישתו, אולם זה צריך להיות בראש ובראשונה מושתת על יחסי כבוד והדדיות. משמעות הנישואין אינה בנויה על סיפוק אישי. האהבה היא כנה וטובה, כשהזוג יחד עם שתי הנשמות שבהם משלימות זו את זו, ויחד מחליטות להקים משפחה, עם רצון לחיים משותפים מלאים. המילה 'אהבה' בגימטריה 13. פעמיים אהבה לבחור ובחורה יחד, שווים 26 כמניין שם הוי'ה - שם אלוקים.
וכאשר יש אהבה אמיתית בין הבחור לבחורה, אלוקים נמצא בתוכם כל הזמן. גישה כזו של נישואין אמיתיים, מביאה לקשר אמיתי ולבניין עדי עד ולרוב אושר ונחת.