אפתח בהבהרה, חשובה במיוחד בנושאים מעין אלה: אינני מתיימר לייצג כאן מישהו באופן רשמי, להביע את דעתם של גדולי ישראל או אפילו לטעון שזה מה שיקרה בסופו של דבר - אם כי הסיכוי לכך בהחלט קיים, בניגוד להכחשות המושמעות על בסיס יומי על ידי אי אלו מומחים לענייני דגל, שזכורים לנו היטב מנבואותיהם המופלאות לפני 4 שנים, ערב הבחירות לרשויות המקומיות.
בטרם אסביר למה כדאי שדגל התורה תרוץ לבד, חשוב להבהיר שאין כלל חשש משריפת קולות - דגל התורה עוברת בכל תסריט את אחוז החסימה (אפילו במודל מחמיר של 72% הצבעה, כשמדובר על כמעט 160 אלף קול). נכון, אגודת ישראל לא עוברת לבדה בשום מצב, אבל במחילה, זו בעיה שלה.
אי אפשר להתנהל עצמאית ולתקוע אצבע בעיניהם של רבבות ליטאים ואז לבוא ולהתבכיין על הפרת הסכמים. אי אפשר להתראיין ולזלזל פעם אחרי פעם בציבור הכי ממושמע שיש כאן ואז לצפות ממנו להסכים שהמרואיינים שרומסים אותו, הם אלו שישבו בכנסת על קולותיו.
דגל התורה אינה בייביסיטר של אגודה, אם האגודאים מבינים טוב מאוד שהם לא קרובים בשום צורה לאחוז החסימה, יתכבדו נא וימצאו פיתרון לעצמם, זה יכול להיות בלוק טכני עם בן גביר, זה יכול להיות כניסה תחת כנפיו של האח הבוגר אריה דרעי וזה יכול להיות חזרה כנועה לשותפות בעלת פרופורציות מתאימות עם דגל. הדגלאים אינם אחראיים לוודא שקולות מצביעי אגודה לא ירדו לטמיון.
ואחרי שהסברנו למה אין בעיה, אסביר למה אני חושב שזה צעד כדאי: ראשית כל, משום רצון הציבור.
כל מי שיצא וימשש את הדופק הליטאי, בכוללים ובאירועים משפחתיים, בקעמפים של הישיבות ואפילו - רחמנא ליצלן - אצל המודרנים ברשתות החברתיות, ישמע את הדרישה מתנגנת מאליה: רוצו לבד, נמאס. שירת ה'שש שלוש' נשמעת מחדש בכל מקום.
והדברים קל וחומר בעקבות נוכחותו וסגנונו של היו"ר האגודאי החדש, יצחק גולדקנופף. ימחל לי ר' יצחק, אין לי דבר וחצי דבר נגדו, אבל מבחינה אלקטורלית הוא פיגוע מהלך, לשני הצדדים. אני לא רוצה לדמיין מה עושות ההצהרות הבומבסטיות שלו על חשקו בתיק האוצר לאוזניו של המצביע החילוני מלא החלחלה שבקושי גומר את החודש ומדמיין את החרדי ששולח לו יד לארנק. אני גם לא צריך לדמיין מה עושות המתקפות המרומזות והישירות שלו על דגל ונציגיה לאוזניים הליטאיות.
עם כל החיבה, הסיעה המרכזית שהוא מייצג שווה ביום ורוד מאוד (עם הערכת יתר למספר המשפחות, למספר המצביעים בבית אב, לאחוז בעלי האזרחות הישראלית ואחוז המצביעים בפועל) פחות משני שליש מנדט. שאר המנדט שהוא רוצה לקבל, מורכב מאברכים ובעלי בתים ליטאיים, בחורי ישיבות ובנות סמינר ואפילו גננות מהמגזר הסמוך. אתה לא יכול לזלזל בהם ובנציגיהם, ואז לדרוש לייצג אותם.
יש גם את הטיעון שריצה נפרדת עשויה להחזיר הרבה מאוד מצביעים הביתה, או להיפך, להוציא אותם מהבית... השוואה של הבחירות המוניציפאליות בירושלים ב-2013 וב-2018 מצביעה על גידול בלתי אפשרי של יותר מ-20% בין כוחה של יהדות התורה ב-2013 לכוחן של שתי רכיביה ב-2018. זה לא גידול טבעי, זה גידול שטבעי לו להצביע למפלגה שהוא מזדהה איתה יותר ולא למפלגה מאוחדת. ומה שנכון במישור המקומי, נכון גם במישור הארצי.
גם כלפי אלו שבוכים על זליגה לבן גביר מדובר בצעד יעיל, שעשוי להחזיר אותם לשבט המקורי. ואני כבר לא מדבר על הניסיונות היצירתיים לחבר לאגודה את הפלג הירושלמי, את חב"ד ואולי אפילו חלקים מהעדה. אדרבה, כל תוספת כזו תהיה מבורכת.
ואחרי הכל, ביום הבחירות אצעד לקלפי, יחד עם מאות אלפי יהודים חרדים אחרים, ואצביע כפי שיורו לנו מרנן גדולי ישראל שליט"א, ביחד או לחוד.