איני משתייך לחסידות בעלזא, וגם לא ממש אכפת לי אם דגל ואגודה ירוצו יחד או לא, אבל כחסיד העומד מן הצד וצופה במתרחש בין דגל התורה לאגודת ישראל - המסקנה שלי היא שמישהו כאן השתגע.
אני עומד משתומם, ורואה את עסקני דגל התורה מטיפים מוסר ללא בושה לחסידות בעלזא, ובמשתמע גם נגד העומד בראשה, חבר מועצת גדולי התורה הרבי מבעלזא, על כך שקיבל החלטה בנושא חינוך. ההחלטה שהוא קיבל, היא כידוע עבור קהילתו וחסידיו בלבד, ואינה מחייבת איש, אך למרות זאת דגל התורה מתנגדת ומעוררת מהומה פוליטית במסווה רוחני. למה? ככה!
חשוב להדגיש כי יש לדגל התורה זכות להתנגד, אבל ממתי היא הפכה לבעלת הבית על כלל הציבור החרדי שעל פיה, ורק על פיה, יישק דבר?
פתאום אלו שמדגישים לכולנו מידי מערכת בחירות את הציווי של 'ועשית ככל אשר יורוך' משליכים את הציווי לפח האשפה מבלי שמישהו מהם עצר לשנייה וחשב: 'רגע! יש כאן מנהיג בישראל שדעתו היא שונה וזכותו שדעתו תהיה שונה?!'
אותם עסקנים דגלאים אף מצפים שחסידות בעלזא, הקהילה החסידית השנייה בגודלה, או כל קהילה חסידית אחרת, תבקש אישור על החלטותיה הפנימיות מרבני דגל התורה, וכל זאת למה? כי בבחירות המוניציפליות בירושלים הם ניצחו שש-שלוש?
אף אחד מהם לא באמת ניסה לפתור את המצוקה של חסידות בעלזא, ואת העובדה שהיא סורבה במשך שנים רבות להיות חלק מהחינוך העצמאי, אבל כעת מה שבוער להם זה להשתמש בוויכוח האידיאולוגי עקרוני לצרכים פוליטיים.
חבל מאד שאחרי שנה כל כך קשה, במהלכה ספגנו כולנו, אגודת ישראל, דגל התורה, ש"ס והחרדים ככלל, מכות קשות ע"י הממשלה, הדבר היחיד שעוסקים בו כעת היא פוליטיקה קטנה.
במקום לשנס מותניים, ולהתחיל בקמפיין שיחזיר עשרות אלפי מצביעים הביתה, שוב אנחנו במצב של מריבות פנימיות וילדותיות. חבל.
0 תגובות