לכבוד ההילולה

גדולת ה'בן איש חי': "ריש גלותא דבבל"

היום חל יום ההילולה של רבי יוסף חיים המכונה ה'בן איש חי'. מאמר מיוחד לזכרו של גאון גלות בבל (יהדות)

ורד שאלתיאל | כיכר השבת |
(ציור: גלעד שטרן, ארכיון כיכר)

להילולה של ה'בן איש חי' – י"ג אלול

רבי יוסף חיים נולד בבגדד, וידוע בכינוי ה'הבן איש חי' ע"ש סיפרו המיוחד, רבו המובהק היה רבי עבדאללה סומך זצוק"ל.

ה'בן איש חי' היה מקובל, דרשן ומנהיג, ולדרשותיו הנפלאות היו מתאספים אלפי איש.

מספרים שה'בן איש חי' נפל בגיל 7 לבאר עמוקה תוך כדי משחק, ובזמן היותו בבור נדר נדר, שכאשר יצא משם, הוא יקדיש את כל חייו ללימוד התורה, ואכן, הוא ניצל בנס ומימש את נדרו.

מספריו נודף - ריח של קדושה וטהרה!

רבים מגדולי ישראל נהגו לכנותו "ריש גלותא דבבל" והעידו על גדלותו. וקצת מהדברים: המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זצוק"ל: "ראויה היתה נשמתו של רבי יוסף חיים לרדת לעולם בימים קדומים, אלא, שריחמו עלינו מן השמים ונשלח בזמננו, כדי שישקה תבל ויושבי בה ממי באר תורתו".

הגאון מקלוצק – הרדב"ז זצ"ל, ששהה בסוף ימיו בעיה"ק צפת, העיד כי: "ריח של קדושה וטהרה נדף מספריו של ריש גלותא דבבל, וכל ההוגה בהם מבחין בכך"...

רבי יהודה צדקה זצוק"ל, מראשי ישיבת 'פורת יוסף': שמעתי מגאון אחד שהיה שבני ביתו של הרידב"ז מצטער ובוכה. הלה שאל אותו "מדוע רבנו בוכה"? השיב לו הרידב"ז: "היום נתבקש לישיבה של מעלה ראש גולת אריאל רבנו יוסף חיים מבגדד זצוק"ל, ולכן אני בוכה"...

ובתוך כדי דיבור, הוסיף הרידב"ז בחרדת קודש: "כל הלומד בספריו של רבנו יוסף חיים מרגיש בקדושה החופפת על דבריו!".

בספרו היודע 'בן איש חי' התחבב על כל שכבות הציבור בארץ ובגולה, ויש בו דרשות נפלאות, דברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב.

הגאון רבי יחזקאל רחמים זצ"ל מחבר ספר "עצי היער" סח לתלמידיו שכאשר הופיע בדפוס הספר "בן איש חי" ועיין בו, התקשה בענין מסוים, ועלה מיד לביתו של המחבר ופרש בפניו את שאלתו, ורבי יוסף חיים נענה ואמר לו:

"דע לך כי כל פסקי בספרי זה, הם סולת נקיה, ומן השמים סייעוני בכך".

מעשה מה'בן איש חי' - האם אפשר לנצח את יצר הרע?

וסיפר ה'בן איש חי' והרב מרדכי אליהו זצוק"ל מביא את הדברים בספרו 'מאמר מרדכי' שנערך להילולת ה'בן איש חי', ותודה מיוחדת לעורך הספר הרב אהרן שאלתיאל על הדברים.

היה מעשה בארם צובא עם עשיר גדול בשם ביז'וטו, שפעם שמע דרשה של הרב בבית הכנסת, שדרש: כיצד בא היצה"ר בתחבולות לאדם להכשילו בכל מיני דרכים, וכי כל אדם צריך לדעת שהדרך הבטוחה ביותר לנצח את היצה"ר במלחמה היא על ידי - לימוד תורה:

ואין שום תירוץ שיכול האדם לפטור בו את עצמו מלימוד תורה!

וכל מי שאומר שהוא "לא יכול" אין זה נכון אלא שבאמת הוא "לא רוצה".

ניגש ביז'וטו לרב אחרי הדרשה, ואמר לו: איך אתה אומר שמי שלומד תורה זה בגלל שהוא לא רוצה, הנה אני באמת לא יכול.

אני רוצה ללמוד אבל אין לי אפשרות, כי יש לי הרבה עסקים, ואני חייב להיות נוכח בפגישות רבות לצורך העבודה, וגם איני יכול להגיע לתפילות כסדרם, כי אני מפסיד.

ופרט עוד לרב, כמה שהוא באמת "לא יכול" והלך לדרכו כועס.

לאחר כמה ימים, הוא נסע במרכבה שלו הרתומה לכמה סוסים חזקים, והנה בדרך הם רואים מרכבה בצידי הדרך שהתחפרה בעפר ובבוץ, ועצר העגלון לראות כיצד ניתן לעזור.

משירד העגלון הוא רואה שהמרכבה היא של שר חשוב בממלכה, וסייע לדחוף את המרכבה עד כמה שיכל - אך לא הצליח.

בראות השר כך, בא לביז'וטו ואמר לו לבוא ולעזור כדי להוציא את העגלה מהבוץ, אך אמר לו ביז'וטו שהוא לא יכול כי הוא לא רגיל לדברים מעין אלה. לאחר כמה זמן חזר השר לביז'וטו ואמר לו בתוקף אין לך בררה אלא לרדת ולעזור כי אנחנו לא מצליחים להתגבר ולהוציא את העגלה.

בלית ברירה, ירד ביז'וטו ונרתם למשימה, עד שהצליחו להוציא את העגלה. הודה השר מאוד לעגלון, ושיבח אותו על מעשיו, ולביז'וטו לא אמר כלום.

שאל אותו ביז'וטו וכי לי לא מגיע תודה, והרי אדרבה הוא לא רגיל לכך ומגיע לו שבח ותהילה על עזרתו.

סטר השר לביז'וטו על לחייו בחוזקה ואמר לו - זה מה שמגיע לך! משום שבתחילה כשאמרתי לך לבוא לעזור, ואמרת שאתה לא יכול – שיקרת!

כי הנה הצלחת! ואל תגיד שאתה לא יכול! אלא - שאתה לא רוצה.

הבין ביז'וטו שהיה זה אות משמים, משום שהוא לעג לדברי הרב.

וזה מה שכתוב בתורה (בראשית ד', ז):

"הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו - ואתה תמשל בו", וכותב רש"י וז"ל:

ואליך תשוקתו - של חטאת, הוא יצר הרע!

תמיד - שוקק ומתאווה להכשילך!

ואתה תמשול בו - אם תרצה תתגבר עליו".

דרשתו הראשונה הייתה בי"ג אלול - שלימים הוא יום פטירתו!

כשנפטר אביו בז' אלול התרי"ט, ה'בן איש חי' קיבל עליו להנהיג את קהילת בגדד, למרות, שעד לאותו היום, הוא נמנע מלהתבלט בציבור.

מנהיגותו לא התבטאה בקבלת משרה רבנית רשמית, אלא, דווקא בכך שכל השאלות הקשות בהלכה היו מובאות אליו, וכמובן, דרשותיו המיוחדות.

רבי יוסף חיים, נשא את דרשתו הראשונה, ביום י"ג אלול, בסיום השבעה על אביו, ומאז, הנהיג את קהילת בגדאד במשך חמישים שנה עד יום מותו, המעניין בדבר, שי"ג אלול הוא יום פטירתו.

רבי יוסף חיים היה דורש כל שבת לאחר תפילת מנחה גדולה, ואלפים היו נוהרים לשמוע את דרשתו הקבועה.

היה ידוע – כמלאך אלוקים!

יהודי בגדאד העריצו מאוד ה'בן' איש חי, וראו בו, לא רק גדול בתורה, אלא, היה נחשב בעיניהם כ'מלאך' אלוקים ממש.

והיו נוהגים יהודי בגדאד לומר, שאם ה'בן' איש חי היה חי בזמן בית המקדש, בית המקדש - לא היה נחרב! כי בטוח להם, שעם ישראל היה שומע בקולו...

ומאין היו יכולים לומר זאת, בכזאת ביטחה? מכיוון שבתקופתו לא היה אף יהודי שחילל שבת, או לא שמר תורה ומצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה, ואין פלא הדבר, שכאשר נפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש...

בדרשותיו היה רבי יוסף חיים משלב דברי אגדה ומוסר, ובהקדמה לספרו "בן איש חי" כתב:

"ידוע, כי לדרוש בהלכות בלבד - אין לב המון העם נמשך אחריהם, אלא, צריך שיהיה העיקר הדרש, ורובו בדברי אגדה ומוסר...".

וכל מי שממשיך בדרכו, רואה איך דבריו נכנסים ללב השומע...

ה'בן איש חי' נשא את דרשותיו, והיה מכוון אותן לכל שכבות העם, ועל כן, השתמש במשלים רבים, בסיפורי מעשיות וחידות, שהיו מושכים את לב השומעים... וכך נכנסו גם דברי תורתו הקדושה ללב השומעים.

כל רצוני - "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה"!

ה'בן איש חי' פתח את כל ספריו בשבח והודיה לה' יתברך, שזיכהו ללמוד את תורתו הקדושה, והיה מסיים תמיד בגילוי דעת שכל מעשיו הם "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" – מה שמאפיין אותו ואת כל מסכת חייו: הרצון לקדש שם שמים, ושכל באי עולם יכירו וידעו שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ודרכו שנהג כל ימיו, חיבור לתורה הקדושה, רק היא הדרך שמביאה לאדם אושר אמיתי ושמחה, שנזכה אמן.

לע"נ רבי יוסף חיים בן רבי אליהו ה'בן' איש חי, זכותו וזכות תורתו הקדושה תגן על כל ישראל, ונזכה להיגאל במהרה ברחמים, אמן!

כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר