אלבומו הראשון של שולי רנד - "נקודה טובה" הוא אחד האלבומים הראשונים הבולטים והעוצמתיים ביותר בתולדות המוזיקה היהודית. אלבום ראשון כזה שמעצב את דמותו של האמן בעיני המאזינים ויוצר להם רגעים רבים של רגש ועומק.
את שולי רנד הכרנו עוד לפני האלבום אך בכלל לא כזמר. הוא היה שחקן נודע, חוזר בתשובה וסרטו "אושפיזין" היה אחד הסרטים הראשונים שהביאו את העולם החרדי אל ליבות הקהל הישראלי. ואז פתאום ארבע שנים אחרי "אושפיזין", בשנת 2008 יצא אלבום, אלבום שלם, עוד טרם עידן הסינגלים והטפטוף האיטי קיבלנו במכה אחת יצירת אמנות מופלאה שבה כל שיר הוא פשוט תענוג לאוזן.
שולי הוא חידוש. הוא לא הזמר הווקאלי הכי טוב ששמענו. הקול שלו הוא לא המגבון הכי לח בחבילה... הוא שבור אולי קצת מרוסק ורחוק מאד מדימוי ה"קול היפה" שאנו מכירים. אבל והאבל גדול מאד, יכולת ההגשה של שולי רנד היא נדירה. פשוט נדירה. אין עוד זמר במוזיקה היהודית שיודע "להיכנס לדמות" ולהגיש את שיריו בצורה טובה כל כך. יכולות המשחק המעולות של רנד מגיעות אל השירה והופכות כל שיר להצגה של ממש. הוא שובר את הלב, מלא בתקווה, מתפלל, מתחנן וגם יודע להעיף את הקהל למעלה בשיריו השמחים בעיקר מהתקופה האחרונה ופחות מהאלבום הראשון.
מהאלבום הראשון בלטו להיטי הענק "אייכה" שהפך לכמעט המנון, כזה שגם בציבור הכללי התרגשו ממנו במיוחד, בתקופה בה עוד טרם הושמעה הרבה מוזיקה דתית בתחנות הרדיו הכלליות. שולי שהיה מוכר כבר כשחקן מצליח התקבל באהבה רבה ו'אייכה' היה אחד המושמעים ביותר מתוך האלבום.
"בן מלך שעשוי מאבנים טובות", הפך לסיסמה שהודפסה על חולצות, "מה התכלית" היה שיר הדיכאון האולטימטיבי מין דיסוננס של טקסט דיכאוני במיוחד שזכה ללחן שמח בסגנון הפולק, "המשורר" היה שיר הספד מרגש לחנוך לוין, הבמאי, ידידו של רנד ו"רפאל" קרע את הלב של כולם עם סיפורו הנוגע ללב של הגיטריסט שמלווה את שולי רנד שנים רבות כל כך - עמית יצחק.
מלבד יכולת ההגשה הייחודית של רנד, הוא גם כותב מופלא. הכותב הטוב ביותר במוזיקה היהודית ללא ספק. הוא חורז, מהמקורות ומראשו היצירתי בצורה פשוט יוצאת דופן. תענוג לקרוא טקסטים שלו ועוד יותר תענוג לשמוע אותו קורא את יצירות המופת האלה.
ההפקה המוזיקלית של שמוליק דניאל פשוט נפלאה והאלבום הנהדר הזה עד היום נחשב בעיניי כאחד האלבומים הטובים ביותר במוזיקה היהודית. אני תמיד נזכר שפשוט פחדתי להאזין לאלבום הזה יותר מידי, פן יימאס עליי... ושולי כמו שולי חיכה כמעט עשור לאלבום השני שלו, שכבר היה שונה אבל גם דומה.
"נקודה טובה" היה נקודה של אור וגם דוגמא טובה לטקסט ואיכות גבוהה של הפקה שניצב מול יוצרי המוזיקה היהודית וגרם להם לרצות לשאוף ליצור ברמתו.