סיפור יציאת מצרים הוא אחד הצירים המרכזיים ביהדות. התהליך הזה של היציאה של בני ישראל ממצרים מהשיעבוד לפרעה, מתחילה בפרשה שלנו פרשת 'וארא'.
בפרשה מסופר באריכות על עקשנותו של פרעה מלך מצרים שלא להוציא את עם ישראל לחופשי, כשלאחר מכן מצרים לוקה במכות קשות בזה אחר זה. המכה הראשונה שהכתה את מצרים הייתה מכת דם – הפיכת מי היאור לדם.
משה רבנו אומר לאלוקים לאחר המפגש שלו עם פרעה: "כבד לב פרעה מאן לשלח את העם". 'הלב' של פרעה היה כבד ואטום, כך שקשיות העורף שלו הייתה טבעית אצלו.
ידוע הדבר שכוחותיו של האדם בגופו מתחלקים על פי שלושה איברים ראשיים: מוח (שכל), לב (רגש), כבד (כוח הביצוע).
כלומר, הסדר הנכון הוא – בתחילה חושב האדם לעצמו על הדברים, ומגיע להחלטה שכלית כלשהי. לאחר מכן מתפתחות בליבו רגשות לעניין. אולם לאחר מכן הוא מחליט בסופו של דבר מתוך התבוננות שכלית, ולא מתוך הרגש לביצוע נכון של הדברים, המוח חייב לשלוט על הלב.
אולם כאשר ליבו של פרעה היה 'כבד' מצד עצמו, והייתה בו קשיות עורף טבעית שגרמה לו להתנגד להוציא את בני ישראל, הרי שהסדר אצלו התהפך - ה'לב' נהפך ל'כבד' ובא במקום השכל.
כאן זו כבר הייתה עקשנות מיותרת ומסוכנת. בגלל הכבדות והקשיחות של פרעה, הוא הביא על עצמו ועל עמו את עשר המכות הקשות, עד ששלח את בני ישראל ממצרים בלית ברירה.