מכירים את הרגע הזה? השעה 20:00, התינוק מראה סימני עייפות קלים, אבל אתם אומרים לעצמכם: "נמשוך אותו עוד חצי שעה, שיהיה ממש עייף, ככה הוא יירדם חזק וימשוך את הלילה".
אז זהו, שהמדע הורס לנו את התוכניות.
פרדוקס ה-Cortisol: למה "עייף מדי" זה בעצם "ערני מדי"?
מחקרים פורצי דרך בתחום הכרונו-ביולוגיה (מדעי השעון הביולוגי) חושפים תופעה מרתקת. כאשר תינוק עובר את "חלון השינה" האופטימלי שלו, הגוף שלו נכנס למצב הישרדות. במקום להפריש מלטונין (הורמון השינה), המוח מפריש קורטיזול ואדרנלין.
במילים פשוטות: התינוק שלכם מקבל "בוסט" של אנרגיה מלאכותית. זה נראה כאילו הוא פתאום נהיה ערני ושמח, אבל בפועל - הגוף שלו בסטרס. התוצאה? הרדמה קשה שנמשכת שעות, ויקיצות מרובות לאורך הלילה כי המוח נמצא במצב של "כוננות".
"השכבה מאוחרת מדי היא הגורם מספר 1 ליקיצות ליליות שאינן קשורות לרעב", מסבירים חוקרים באוניברסיטת בן-גוריון ובמרכזי שינה בעולם.
"חלונות הזהב": הטבלה שתשנה לכם את הלילה
אז מתי באמת צריך להשכיב? הסוד טמון בחלונות השינה - הזמן המקסימלי שתינוק יכול להיות ער מבלי שהמערכת שלו "תישרף".
הנה הנתונים המבוססים על המלצות ה-National Sleep Foundation:
שימו לב: המחקר של ד"ר אבי שדה (אוניברסיטת תל אביב) מצא כי תינוקות שהושכבו לפני השעה 21:00 ישנו זמן רב יותר ואיכותי יותר מאלו שהושכבו מאוחר יותר.
3 סימנים שפספסתם את החלון
היפר-אקטיביות פתאומית: התינוק משתולל, צוחק בפראות או זוחל במהירות בבית.
שפשוף עיניים ועצבנות: אלו כבר סימנים מאוחרים. השלב האידיאלי הוא מבט בוהה וצמצום תנועה.
קשת בגב ובכי חזק בהנקה/בקבוק: הגוף בסטרס ולא מצליח להירגע.
כן, הדרך ללילה רצוף לא עוברת דרך התשת הילד, אלא דרך כניעה לשעון הביולוגי שלו. אם תצליחו לתפוס את התינוק בדיוק כשהמלטונין מתחיל לעלות - לפני שהאדרנלין משתלט - תגלו שקסמים באמת קורים בלילה.
0 תגובות