מדענים חושפים: מה תינוקות באמת רואים בחודש הראשון

אז מה באמת קורה שם בפנים? בואו נצלול אל תוך המנגנון המופלא של התפתחות הראייה.

חודש ראשון: עולם של צללים וקונטרסטים

בימים הראשונים, המערכת הראייתית של התינוק היא "סטארט-אפ" בשלבי ההרצה. הרשתית עדיין לא מפותחת דיה, והעדשה לא יודעת לעשות אקומודציה (פוקוס).

הטווח: התינוק רואה בחדות יחסית רק למרחק של 20 עד 30 סנטימטרים. במקרה או שלא, זהו בדיוק המרחק הממוצע בין הפנים של האם לתינוק בזמן הנקה או האכלה.

הצבע: תשכחו מוורוד ותכלת. מחקרים, כמו אלו שנערכו ב-Smith-Kettlewell Eye Research Institute, מראים שתינוקות נולדים עם רגישות נמוכה מאוד לצבע. הם רואים בעיקר ניגודיות (קונטרסט). זו הסיבה שהם יתעלמו מציור פסטל עדין ויתמגנטו ללוח שחמט בשחור-לבן.

ההדמיה: דמיינו שאתם מביטים דרך זכוכית רטובה ומכוסה אדים, כשכל העולם מסביב נראה בגוונים של אפור כהה.

רגע, איך אנחנו יודעים את זה בכלל? (הרי הם לא יכולים לדבר...)

זה נשמע כמו קריאת מחשבות, אבל המדע לא היה צריך לשאול את התינוקות מה הם רואים, הוא פשוט עקב אחרי האינסטינקטים שלהם. חוקרים השתמשו בשיטה מרתקת שנקראת "העדפה ויזואלית". התינוק מושכב מול שני מסכים: אחד חלק לגמרי ואחד עם דפוס של פסים או פרצוף. בעזרת מצלמות אינפרה-אדום שעוקבות אחרי תנועת האישון (Eye Tracking), המדענים גילו שהתינוק תמיד יבחר להסתכל על הדפוס המורכב יותר.

כדי לבדוק את ה"פוקוס", החלו להציג להם פסים שהולכים ונעשים דקים יותר. ברגע שהתינוק הפסיק להביע עניין והסתכל על הפסים ועל המשטח החלק באותה מידה, המדענים הבינו שזה הגבול - בנקודה הזו, עבור העין של התינוק, הכל הפך לכתם אפור אחד. במקביל, בדיקות EEG מדדו את הפעילות החשמלית במוחם של הקטנטנים והוכיחו: המוח שלהם "נדלק" כשהם רואים ניגודיות גבוהה, מה שאישר סופית - הם לא עצלנים, הם פשוט מחווטים אחרת.

המגנט האנושי: למה הם בוהים לכם בקו השיער?

שמתם לב שהתינוק לא תמיד מסתכל לכם ישר בעיניים, אלא נודד עם המבט לקצה המצח? זה לא כי הוא משועמם.

מחקר קלאסי של הפסיכולוג מרסל בורנשטיין (Marc Bornstein) הראה שתינוקות בשבועות הראשונים נמשכים ל"גבולות". מכיוון שהם מחפשים קונטרסט גבוה, קו השיער הכהה על רקע המצח הבהיר הוא האזור הכי "מעניין" עבורם בפנים שלכם. רק לקראת גיל חודשיים, כשהמוח לומד לעבד פרטים פנימיים, המבט נודד מטה אל העיניים והפה - הרגע המרגש שבו מתחיל להיווצר הקשר הרגשי הוויזואלי.

חודשיים עד ארבעה חודשים: המפץ הגדול של הצבעים

סביב גיל חודשיים, קורה משהו דרמטי: המוח מתחיל להבחין בצבעים. הראשון להופיע? אדום. אחריו מגיעים הירוק, הצהוב והכחול.

בשלב זה, התינוק מתחיל לפתח "ראייה דו-עינית" (Binocular vision). עד עכשיו כל עין שלחה מידע קצת אחר למוח, מה שגרם להם לפעמים להיראות פוזלים. עכשיו המוח לומד למזג את שתי התמונות לתמונה אחת תלת-ממדית. פתאום, העולם הוא לא פוסטר שטוח, אלא מקום שיש בו עומק.

חצי שנה: כמעט כמונו, אבל עם טוויסט

בגיל שישה חודשים, חדות הראייה משתפרת פלאים. עם זאת, מחקר מעניין שפורסם בכתב העת Psychological Science טוען שלתינוקות בגיל הזה יש "יכולות על" שאנחנו איבדנו. הם מסוגלים להבחין בהבדלים דקים בין פרצופים של בעלי חיים שעין של מבוגר תפרש כזהים לחלוטין. ככל שהמוח מתבגר, הוא מבצע "גיזום סינפטי" ולומד להתעלם מפרטים שלא רלוונטיים להישרדות האנושית שלנו.

השורה התחתונה: איך לעזור להם לראות?

אם אתם רוצים "לתקשר" איתם בשפה הראייתית שלהם, זכרו את הכללים:

התקרבו: 25 ס"מ הם המגרש הביתי שלהם.

הגזימו: הבעות פנים מוגזמות עוזרות להם לזהות תווי פנים למרות הטשטוש.

שחור-לבן זה השחור החדש: ספרים ותמונות בקונטרסט גבוה הם לא רק טרנד עיצובי, הם הדרך היעילה ביותר עבור התינוק "לקרוא" את העולם בחודשים הראשונים.

בפעם הבאה שאתם מסתכלים על התינוק שלכם, זכרו: הוא לא רואה אתכם כפי שאתם רואים את עצמכם במראה. הוא רואה פאזל של אור וצל שהולך ומתחבר, עד שיום אחד הפאזל הזה הופך לפרצוף הכי אהוב בעולם.