מסופר על דו"ח חשבון מפורט שהכין משה רבנו, ובו חישוב מדוייק של כל התרומות שתרמו בני ישראל, לצורך הקמת המשכן.
תוך כדי הכנת הדו"ח היה חשש שנעלמו 1775 שקלים, אך לבסוף התברר כי בסכום זה נרכשו 'ווים לעמודים' מסביב לבית המשכן.
נשאלת השאלה, מדוע דווקא איש נאמן ומורם מעם כמו משה רבנו, ימסור דין וחשבון? וכי חשדו בו?
אלא שמשה רבנו רצה לשמש דוגמא לעם ישראל, ולהסיר מכשול של כל חשד במעילה בכספי ציבור, שאפילו המורמים מעם צריכים לתת דין וחשבון על פעולותיהם.
כפי שנאמר בתורה: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל ".
לצערנו, אנו שומעים רבות מעל גלי האתר, על חשדות נגד אנשי ציבור וגם על גזר דינם לאחר המשפט.
על כל אדם לעשות כמיטב יכולתו כדי להיות נקי, ומאידך מוטלת החובה שלא לחשוד בזולת, אלא לדון אותו לכף זכות.
חז"ל אומרים: "אין עושין שררה על הציבור בכסף פחות משניים".
לכן, אפילו משה רבנו שהיה איש צדיק ונאמן, החליט לרתום עוד אדם לכספים, את איתמר בן אהרון הכהן אחיינו, בכדי למנוע זילות שפתיים.
חד וחלק: אֵין עָנִי יוֹתֵר מֵאָדָם שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.