כתבה זאת והבאה אחריה - באה בתגובה למיילים הרבים שנשלחו אליי לאחרונה שבהם חזרה על עצמה השאלה: "מדוע אינני ממליץ כלל על גירושין?" מכיוון שאני שותף למקרים רבים בהם אני נוכח בתוצאות הקשות של הגירושין, בצער ובעוגמת הנפש שחוות הנפשות הסובבות על לא עוול בכפם, ובמיוחד שבהרבה הרבה מקרים אפשר לתקן. כמובן שאינני מדבר על מקרים שבהם באמת כלו כל הקיצים ואז אין ברירה אלא לפרק את החבילה. ובהזדמנות זו אבקש סליחה ומחילה מאותם אלה שכן חוו את החוויה הלא נעימה הזאת, ומרגישים שמא ח"ו לא מזדהים איתם מספיק...
למגזין המלא - כנסו כאן
לפני כשנתיים הגיע אליי אברך בגיל 30 לחייו וכך סיפר לי בעצב: "אני נשוי מזה עשר שנים ואשתי היא בת גילי.
יכול אני בבטחה לומר לך שזוגיות טובה כמו זו שהייתה לנו שנים רבות, להרבה מאוד אנשים - אין.
אהבנו אחד את השני, כיבדנו אחד את השני ומה לא. הכול הלך על מי מנוחות באושר ואושר כמו בסיפורי האגדות, עד ללידה של הבן השלישי שלנו.
תשע שנים של אושר מזוקק וצרוף ואז הגיע חושך כזה שלא ידעתי שהוא קיים בכלל.
אשתי כאמור ילדה בן, הכול הלך למישרין ונפלא, הברית וכו', ואז חודש אחרי הלידה ראיתי שמשהו לא הכי תקין אצל אשתי, היא לא אותו האדם הנפלא שהכרתי, לפתע היא הפכה חסרת חיות.
אשתי, אישה מלאת אנרגיות וחיות, ואני זכרתי אותה מכל הלידות הקודמות איך אחרי כחודש היא כבר הייתה מתפקדת כרגיל.
אבל פה משהו לא היה נראה לי טוב, אשתי כמעט ולא יצאה מהמיטה שלה ואמרה כל הזמן שהיא חלשה מאוד.
כמעט ולא דיברה עם אף אחד מהילדים ואפילו איתי.
הבאתי אחות הביתה שתעשה לה בדיקות דם לראות האם חסרים לה ויטמינים מסוימים אבל שום דבר לא היה חסר, והבדיקות הראו שהכול ב"ה תקין.
אני עודדתי אותה כל הזמן שתנוח ושהיא כנראה עדיין חלשה מהלידה ושאני אעזור לה ואטפל בהכול.
כך הדבר נמשך עוד חודש וכאשר אשתי לא הייתה קמה מהמיטה רק לצרכים בסיסיים ומייד אחר כך הייתה חוזרת ישר למיטה, הבנתי שמשהו לא בסדר עם אשתי.
היה זה לילה אחד, פניתי לאשתי ואמרתי לה: "אני חייב לדבר איתך. אני אוהב אותך ואכפת לי ממך, אבל מה קורה לך? מה את מרגישה?"
אשתי ישבה ושתקה מספר דקות ואז החלה לפרוץ בבכי ואמרה לי: "זוהי בדיוק הבעיה שאני לא יודעת מה עובר עליי. אין לי כוח לכלום, אין לי כוח לחיות, קשה לי, אין לי מצב רוח לכלום. נראה לי שאני בדיכאון חזק".
ממש ריחמתי על אשתי באותם הרגעים ואמרתי לה: "אל תדאגי, זוגיות זה לא דווקא ברגעים הקלים זה גם בזמנים קצת קשים, אני איתך ואני אעזור לך".
הלכנו יחד לפסיכיאטר שאבחן אותה ונתן לה כדורים פסיכיאטריים.
אשתי נבהלה מכך מאוד אבל היה נראה שאין לנו ברירה אחרת והיא התחילה לקחתם, בינתיים היה נראה שזה פשוט לא משפיע עליה, הלכנו שוב לפסיכיאטר והחלפנו כדור אבל גם זה עזר רק חלקית.
בינתיים כל עול הבית היה על כתפיי, אשתי ממשיכה לשכב במיטה כל היום ואני מתחיל לאבד את הסבלנות שלי. כך הדבר נמשך עשרה חודשים.
בכל אופן אני בס"ה בן אדם. הלכתי ליועץ בלי שאשתי תדע, הוא שמע את כל מה שהיה לי להגיד ואמר לי: "תקשיב, לפי הכדורים שהיא לוקחת אינני יודע כמה זמן זה ייקח עד שאשתך תבריא ואם היא תבריא בכלל.
קח בחשבון שהיא יכולה להישאר כך כל החיים ויש אנשים שגם מתגרשים בגלל כאלו דברים".
אני חטפתי את רעידת האדמה של חיי.
"להתגרש מאישה שאני כל כך אוהב. איך אני יכול לעשות לה כזה דבר!" אמרתי לו.
"לא אמרתי שתתגרש", הוא אמר, "רק אמרתי לך את האופציות שיכולות לקרות".
לאותו יועץ הפסקתי ללכת עוד באותו היום, והרב שלי שלח אותי אליך.
אני אגיד לך את האמת מרדכי מאוד קשה לי אני שבור לרסיסים. הייתי באור כזה גדול, שלום בית, אישה מושלמת ופתאום תוך יום אחד הכול מתרסק לי מול הפנים.
אתה חושב שאני צריך להשלים עם כזה דבר ולהתגרש חס וחלילה?
לא ולא ולא זעקתי מנהמת ליבי.
אני מבין אותך ושותף לקושי הגדול מאוד שעובר עליך, אבל אני בטוח שבעזרת השם אם תשמע לעצתי, אשתך תצא מזה ותחלים והזוגיות שלך רק תתחזק ותתעצם.
נכון, זה קשה לך, אני מאוד מבין אותך, אבל אי אפשר לברוח מניסיון שהשם יתברך מביא עליך, אפשר לברוח מכולם אבל אי אפשר לברוח מהשם יתברך.
אם לאדם מגיע קושי הוא יכול להתפלל להשם שירחם עליו ויוציא אותו מהקושי להגיד הכול לטובה ולדעת שמאיתו לא תצא הרעה, אבל לברוח אי אפשר לברוח.
תברח מזה, ייתכן ותתנסה בהתמודדות אחרת.
ישבתי והסברתי לו עם מה בדיוק מתמודדת אשתו ושהיא לא צריכה רק כדורים, היא צריכה גם טיפול רגשי צמוד. המלצתי לו על מטפלת שאני סומך עליה.
ועם כל זה היא צריכה גם ובעיקר את התמיכה ואת החיזוק שלך.
אמרתי לו תגיד לאשתך בכל יום ופעמיים ביום בוקר וערב: "אני מבטיח לך שאני לעולם לא אעזוב אותך, אני אהיה תמיד לצידך עד הסוף ממש, את חזקה ואני בטוח בך שבע"ה תצאי מהכול וביחד נגדל מזה, ויהיו לנו רק חיים מאושרים ושמחים".
כך תגיד לה בוקר וערב.
אתה תעשה את זה, אתה גיבור אמיתי.
אני בטוח שעם ההדרכה לך וטיפול לאשתך, ועם תמיכה צמודה שלך, היא תצא מהכול אתה רק צריך אורך רוח.
וכמובן אל תשכח להתפלל לאלוקים הוא יכול לעזור יותר טוב ממני ומאלף מטפלות אחרות תבקש ממנו הוא יעזור לך.
אותו יהודי שהגיע אליי היה צדיק אמיתי ועשה מה שאמרתי לו הוא החל לתמוך באשתו ואשתו הלכה לטיפול.
בסייעתא דשמיא לאחר תקופה של מספר חודשים האישה החלה לחזור לעצמה, עד בערך שבעה חודשים, לאחר מכן היא כבר חזרה לתפקוד רגיל ובלי אף כדור.
השבוע קיבלתי טלפון מאותו אברך, הוא אומר לי מדבר... אתה זוכר הייתי אצלך לפני...
אני חייב לשתף אותך במשהו מרגש שהיה לי השבוע - שיחה מטלטלת עם אשתי.
היא אמרה לי כך: "תדע לך שבאמת הייתי במצב קשה מאוד, הרגשתי שאני ממש הולכת ללכת מהעולם.
ומאותו יום שאמרת לי את המשפטים האלה -
'אני מבטיח לך שאני לעולם לא אעזוב אותך, אני אהיה תמיד לצידך עד הסוף ממש, את חזקה ואני בטוח ביכולות שלך, את תצאי מהכול וביחד נעבור את זה ויהיו לנו רק חיים מאושרים ושמחים'.
זה נתן לי כוחות עצומים, זה נתן לי ביטחון שהנה בעלי לא ייטוש אותי אף פעם, הוא יהיה לצידי, הוא אוהב אותי למרות הכול ואכפת לו ממני למרות המצב שלי.
זה נתן בי כוח רצון ושאיפה עצומה לחיות, ולנסות להתאמץ לעשות את התהליך עם המטפלת שלי.
אני חייבת לך את חיי, אתה פשוט הצלת אותי".
מעיניי ירדו דמעות וגם מעיניה אבל אלו היו דמעות של אושר ושל הודיה להשם יתברך.
למדתי מזה, מספר האברך, מספר דברים שלא הכרתי אותם. הסברת לי מה זה דיכאון אחרי לידה ואיך להתמודד עם אשתי וזה נתן לי כוחות נפש עצומים לא להתגרש כמו שאותו אדם הציע לי.
למדתי איזה כוח אתה נותן לאדם ותקווה כשאתה מבטיח לו שתמיד תהיה לצידו ולא תעזוב אותו.
ולמדתי שמהתמודדויות לא בורחים, מתמודדים.
וממש ראיתי במו עיניי איך שהתפילה להשם פועלת ישועות ועזרה לי פה על כל צעד ושעל.
חשוב לדעת: לדיכאון לאחר לידה יכולות להיות השלכות חמורות על האם, על התינוק ועל המשפחה. חשוב להכיר את הסימנים כדי לזרז מתן תמיכה, לפנות לעזרה ולקבל טיפול. דיכאון הוא מחלה הניתנת לטיפול הן תמיכתי (שיחות מקצועיות) והן תרופתי לפי הצורך. רוב רובן של הנשים מצליחות לחזור לתפקוד מלא לאחר קבלת עזרה מתאימה. ללא טיפול המחלה עלולה להחמיר.
שנזכה תמיד לאור ואמונה.
שבת שלום ומבורך, בריאות איתנה בגוף ובנפש, וגמח"ט לכל בית ישראל.
לתגובות machon.rot@gmail.com :
