האם את "שעיר לעזאזל"?

להעמיס את כל החטאים, העוונות והפשעים על תייש אחד ממין זכר, לשלח אותו אל הצוק המכונה "עזאזל" ולדרדר אותו משם במדרון עד שנעשה איברים איברים ומכפר על כל התחלואים זה נהדר, זה מטהר, זה משחרר עד שאת מוצאת את עצמך בסיטואציה של ה "שעיר לעזאזל" * שרי שטיירמן בהרהורים לערב יום הכיפורים

שרי שטיירמן | כיכר השבת |
אם את זו שעליה העמיסו את כל טעויות החיים, האכזבות המרות, התיסכולים המתישים, ההשלכות ההרסניות, החולאים הנילווים והכשלונות המייסרים ואת בסך הכל בן אדם אחד. זכר או נקבה, בן או בת, אב או אם, אח או אחות, חבר או חברה, חזקה או חלשה, כשאת מוצאת את עצמך איברים איברים בתחתית ההר מרוסקת, מיואשת, חסרת מוטיבציה, מדוכאת מהמצב וכבר אין לך אין לך כח להילחם על חפותך הראשונית או לבקש בפעם האלף סליחה על מעידותייך, זה רחוק מנהדר.

איך מכונה תופעה זו?

תופעה זו מכונה 'תופעה סוציומטית' - הטלת אשם על מישהו או 'מישהם' היא תופעה שאינה מחויבת ללוגיקה או להגיון. לא חייב להיות שאת באמת אשמה בכל מה שהדביקו לך. ואולי דבק בך בדל של אשמה אבל לא בסדר גודל שתולים בך, אולי מעדת אבל כבר ירדת על ארבע וביקשת סליחה. אפילו בזמן המקדש היה זה גורל.

זהו, עכשיו את עלית בגורל את על הצוק. השעיר לעזאזל–האדם המוענש באופן שרירותי על נפילות של אחרים עשוי במקרים רבים להיות מואשם בדבר מסוים אבל גם בהיפוכו. כן אין פה שום שכל ישר, זה מונע וממונע מאינטרסים של המאשימים.

אז מה האינטרס של המשלחים אותך לעזאזל?

ביחסי משפחה את עשויה למצוא את עצמך נבחרת באופן בלתי מודע לשאת את תפקיד "האשמה", "הבעייתית, "נושאת החולי" או "גורם החולי" ובמקרים קיצוניים יותר את מתכבדת בתואר "שורש הרע", "השטן" או "הסיטרא אחרא " של המשפחה.

למה עושים לך את זה?

ובכן הם מעמיסים עלייך את הבעיה הכרונית שלהם, את הקונפליקט הפנימי שלהם את החולי השורשי והכללי שלהם. וזה מה שמאפשר להסיט ולהסיר את תשומת הלב מהבעיה האמיתית השורשית והכללית אלייך השעיר. יענו, אנחנו בסדר! היא הבעיה! זה מנקה אותם. זה משחרר אותם מלקיחת אחריות למחדליהם,זה מטהר אותם כשאת השרץ.

התופעה הזו איומה במיוחד כשאת בת להורים מאשימים, כי הורים אמורים להיות הבוגרים לקחת אחריות ולא להטיל אשם על ילדם. יחסי משפחה הם יחסים טעונים כשלעצמם אבל במקרה כזה הם הופכים להיות טעונים באבקת שריפה. ברוב המקרים זו בכיה לדורות, כי ילד מואשם להורים מאשימים הופך בדרך כלל באופן בלתי מודע להורה מאשים בעצמו, זהו דפוס ההתנהגות המוכר לו.

ואני רוצה להסב את תשומת לבכם לתופעה הרסנית עוד יותר המתפתחת כאשר הורה מאשים מעביר את מורשת האשמה לדור השלישי. כן כן תופעה קיימת. קחו לדוגמא סבתא שמטילה דופי ומלכלכת על הבת שלה "השעיר " באזני הנכדים.

נשמע הזוי? טעיתם!

מכאן כדור השלג הולך ומתגלגל צובר תאוצה, מתעבה למימדים בלתי רציונליים ומתגבש להרס של כל חלקה טובה. במקרה כזה הבת שכל חייה סבלה מההורים הופכת עכשיו בעטיים לשעיר לעזאזל של הילדים שלה, בנוסח משובח יותר :"אפילו סבתא אמרה שאמא אשמה בהכל".

לתופעה המכאיבה של הורים מאשימים יש השלכות גל על היחסים בין האחים והאחיות, הם יונקים מההורים את השנאה והטינה ליחיד "השעיר" ותולים בו גם הם את האשם כי הניקוז של האשמה במישהוא אחד ומסוים מאפשר בקלות את הגיבוש והאיחוד של יתר המשפחה, מסייע לליכוד השורות, יש לנו "בעיה משותפת - "אויב".

מה קיבלנו?

היוצא מכל זה הוא משפחה מסוכסכת, מרובת מכאובים, מדממת. וקורבן אחד לדורי דורות. אז שימו לב כל המאשימים ו-"משלחי השעיר" הסבורים שבכך יתנערו ויתנקו מעוונותיהם ומחדליהם, לפי הרמב"ם מעשה השעיר הוא רק סמלי ועוזר רק במקרה שעם ישראל עושה תשובה מוחלטת. לכן היה מלווה בלשון של זהורית, חבל קלוע מצמר הצבוע באדום שהיה מלבין כסימן לכך שנמחלו עוונות עם ישראל.

שום שעיר מפורק איברים לא יועיל לכם, לא יכפר עליכם, ולא יטהר אתכם בלי שתשובו תשובה אמיתית. דהיינו, תכירו בחסרונות עצמכם ובבעיותכם, תטפלו בם באופן אינטנסיבי ומקצועי, תתקנו אותם אבל מן השורש, ותקבלו על עצמכם להמנע בעתיד מלהרוס אחרים שלמרבה הצער הם ברוב המקרים האנשים הקרובים אליכם ביותר.

ולוואי ונזכה לכך וכל החוטים והגבולות האדומים כשני שחצינו ילבינו לנו כשלג ביום כיפורים זה.

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית