כשהייתי בכתה ג' סמינר המחנכת שלי הציעה לי לפנות לייעוץ והצעתה באמת היתה לא מיותרת. היה זה לאחר שיחות שניהלנו בינינו והתגלתה בינינו אמפתיה ופתיחות. גדלתי בבית שיש בו שני הורים מתפקדים ובריאים ובכל זאת היו לי קשיים. בתחילת ד' סמינר פניתי לייעוץ השקעתי בכך את כל נשמתי ואפילו יותר, את התשלום שלמתי מכספי הפרטי למרות ששיתפתי את הורי בהחלטתי, הם לא התנגדו לרעיון שאפנה לייעוץ אך אמרו לי שכעת ההוצאה כבדה עליהם.
פה אציין פרט כואב, שלי אישית כואב מאוד. מכל היועצות שהכרתי מכולם נושבת הרוח שהן עושות את תפקידן כשליחות ומרגישות בעבודתן עבודת קודש, וגם מהיועצת שפניתי אליה כמו כן בסיפור "ריח הגרניום" שהתפרסם "בבית שלנו". הדבר "מאוד מרגש" אני זוכרת שהיועצת שפניתי אליה אמרה לי שדבר ראשון היא רואה בעבודתה שליחות. רציתי לומר לה שחכמה מאוד גדולה לשבת על כסא להרוויח לשעה 200 ₪ או יותר ולומר שהעבודה היא שליחות. במיוחד שהבנות שפונות אליה הרבה מהן הן ממשפחות אברכים וברוכות ילדים.
התחלתי בפגישות אצל אותה יועצת ולא הרגשתי נח, ואז יעצו לי לפנות למישהי אחרת. אך לי היה קשה לפתח את הסיפור מההתחלה ואני עדיין ממשיכה היום כשלושים פגישות. ועדיין אני תקועה. ענו לי שאם אני מרגישה לא בנוח לספר לאותה אחת – הנכון ביותר הוא לפנות למישהי אחרת. ז"א אם שרי שעליה כתבת הרגישה אחרי שבע פגישות שהיא לא נהנית אז בשביל מה להתעקש ולהמשיך בשביל לגרום עגמת נפש? כאב?
וכאן אני שואלת: האם בין המטפל למטופל חייב להיווצר איזשהו "קליק" אני חשבתי בתחילה שזה נחמד אם ייווצר אך גם אם לא אפשר להמשיך בטיפול. אך כעת אחרי מעל לחצי שנה של עבודה, מאמץ, כסף (שליחות) השקעה נפשית עצומה, אני אומרת חבל על העבודה אם אני מרגישה שאיני מחבבת את המטפלת, אני סובלת בפגישות ובין פגישה לפגישה.
ב' וכאן אני פונה בטענה ליועצת שלי וגם לזאת של שרה החביבה כשהפנו אותי בסמינר ליעוץ אני חשבתי שזהו תהליך נחמד שלוקח כ – 10 מפגשים שגם זה לא מעט, ובינתיים אני קרובה ל- 30 מפגשים ועדיין לא גמרתי את העבודה.
למה היועצת לא יכלה להגיד בהתחלה כמה זמן העבודה לוקחת. מאוד מתסכל לבוא לעשרה מפגשים ואח"כ לראות שגם שלושים לא הספיקו. כאן גם מאוד הבנתי את שרה היא צפתה לאחרי שבעה מפגשים היא תרגיש שינוי, היכן תאום ציפיות, היכן הפתיחות? אני מוכנה להשקיע בטפול כדי לבנות את עצמי ולבנות בית נאמן בישראל. אך יש בי המון כעס וכאב על היועצת, האם מבחינה מקצועית עלי להמשיך לטפל אצלה או שעלי לפנות למטפלת אחרת שיכולה להיות שיותר אחבב אותה ותיווצר בינינו יותר אמפתיה?! למרות שהראשונה כבר מכירה את אופיי ותכונותי. והיא טוענת שיכולה לעזור לי. אשמח אם תעני לי בדואר או בטלפון ואם תרצי על גבי העיתון אז בשינוי פרטים.
גב' הניה לוברבום מנהלת 'מגן' מרכז גוף נפש לשאלות ניתן לפנות במייל : magen100@inter.net.il
]]>
