לאחר דין ודברים, ולקיחה בחשבון של כל השיקולים והצדדים, החלטנו לערוך לזוג הצעיר שבע ברכות אישי ומשפחתי, רק המשפחה המצומצמת ביותר. השקענו את כל מרצנו וכוחנו בתכנון השבע ברכות, הכנו תפריט עשיר וחילקנו תפקידים, עמלנו למצוא נושא משפחתי, התאמנו לנושא את עריכת השולחנות, את המזכרת קטנה, וכמובן איך אפשר לותר על מצגת שמתקשרת לכל נושא ולכל הזדמנות.
זה לא היה קל לכתת את רגלינו ולדפק על דלתות השכנים האחיינים הגיסים והדודים של הגיס הטרי, כדי לקבל בדל מידע מהעבר העשיר והמפואר של החתן המופלג, שהגיע אלינו בדמות מספר תמונות בודדות של תינוק בן שנה עם מוצץ גומי בפה וגבינה מרוחה על כל הפנים, אפילו את תמונות החלאקה שלו איש לא ראה ולא מצא, בסוף ליקטנו שברי תמונות שיחד התחברו למצגת מופלאה עם שירי רקע ותמונות של הזוג הצעיר כל אחד מהם לחוד ועד לשניהם יחד.
והנה הגיע היום, כבר עם עלות השחר התייצבנו כל האחיות והגיסות במטבח שלי, בישלנו, ערבבנו, שפכנו הקפאנו הוצאנו ספרנו, הגברים גררו שולחנות וכסאות הזיזו רהיטים, הנדסו את הסלון בגאונות מפליאה, על מנת שישתכנו בו 25 כסאות ליד שולחנות בלי צפיפות מוגזמת, וזה הצליח!
בשעה 5 טפחנו לעצמינו על השכם למראה השולחנות הערוכים למופת, הפלטות והמקרר העמוסים בכל טוב, ופנינו כל זוג לדרכו להתארגן ולהתכונן...
ואז הגיע הטלפון, זה היה אבא, הוא היה נשמע מעט נבוך,מתברר שהראש ישיבה של אבא שעדיין בקשר איתו עוד מימי נעוריו התקשר והתנצל שנבצר ממנו להגיע לחתונה, ובמקום זה הוא יעשה כל מאמץ להגיע היום לשבע ברכות, רק שיתנו לו את הכתובת והשעה המדויקת (אם יש דבר כזה)...
עם בוא הבשורה, בצער רב וביגון קודר נגנזה המצגת עמוק עמוק בתוך המגירה, על אף שהשתדלנו לשמור על כבודו של הזוג ולא להקרין תמונות שעלולות לגרום למבוכה כלשהי, עדיין זה לא מתאים להקרין תמונות מן הסוג הזה, כשהרב נוכח בקהל, נחמץ לבנו בקרבנו על השעות של העמל והטרחה, אבל אין ברירה...
ואז כשכולנו עמדנו לבושים ומאורגנים והיינו נכונים לקבל את פני האורחים, החל המבול הגדול: לפתע התקשרה דודה זלדה, הדודה של אבא ממודיעין, ואמרה שהיא ובעלה דוד מוישה נאלצו לצאת מייד בתחילת החתונה בגלל "צניחת הסוכר" שלה, ובקושי היא הספיקה להגיד מזל טוב, אז הם יעשו מאמץ להגיע לירושלים לשבע ברכות, הם אפילו יגיעו עם הנכדה היקרה שלהם שהתנדבה להסיע אותם הלוך וחזור, איזה יופי!
מייד שלחתי הצצה חטופה אל תבנית הדגים שהתחממה לה על הפלטה, ספרתי בלב ספירה חפוזה, בדיוק עוד 4 מנות מיותרות, לא לחינם התעקשתי שיהיו כמה מנות רזרבה, איזה מזל!
ואז לפתע הדלת נפתחה ללא דפיקות מקדימות, בפתח עמדה קבוצת בחורים שלא מבישה אף בית מדרש, מתברר ששני חברים טובים התחתנו באותו ערב, והקבוצה שהייתה בחתונה של החבר "קפצה" להגיד עכשיו אלינו מזל טוב "אי אפשר להתעלם משמחה של כזה חבר טוב"
חטפתי לאחיות והגיסות שעוד לא הספיקו להתחיל בסעודה, את המנה שלהם מהידיים, ופיזרתי בין הבחורים שכבר ישבו להם בשמחה ובטוב לבב... ואז כשהגיעו שני חברי המניין של אבא עם נשותיהם, והשכנים מהקומה למטה, שלא יכלו להגיע לחתונה, כבר פיניתי את השולחן כתיבה מהחדר והעברנו את כל הנשים לשם..
והנה הגיעה הדודה ממרוקו שנחתה ברגע זה בנתב"ג, וקפצה לירושלים להגיד מזל טוב והגיע הדוד מאשדוד שאשתו הייתה בחתונה של אחיינית אחרת, הדוד של אם החתן ששברה את הרגל, השוויגער של אחות הגיסה שלא רצתה לפגוש את המורה של הבת שלה בחתונה, הנכדה של ידידת הסבתא שנתקעה בפקק ואחרה את החופה, והבית הלך והתמלא והתמלא, ולא יאמר צר לי המקום... אולי בעצם כן אמר...
פתחתי את כל הארונות האפשריים, אלתרתי כלים חד פעמיים, בקבוקי שתיה, קופסאות שימורים, מצאתי איזה גלידה שנשארה משבת שתשמש כהשלמה לקינוח המושקע, הוצאתי לחם אחיד ופיתות, קוביות קרח, אפונה קפואה, וכל מה שמצאתי במקפיא, חיממתי מהר נקניקיות טבעול ושילבתי אותם באלגנטיות בין הפרגיות על המגש שנבלע אי שם על איזה שולחן שעוד נשאר לעמוד על 4 רגליים, הוצאתי קצת במבה, חבילת ביסקוויטים, קרונפלקס, וכולם אמרו "זה בסדר, אין צורך, רק קפצנו להגיד מזל טוב"... והמשיכו להידחף בין ההמונים.
וכל אורח שכיבד אותנו בנוכחותו רק רצה להגיד כמה מילות ברכה, ועמדנו בצפיפות והתכבדנו בנוכחותם ובברכתם של כל עם ישראל הטובים וגומלי החסדים שבאו לשמוח עם החתן והכלה, וכשהשמחה פרצה גבולות, קרני השמש החלו להפציע, והקהל העצום החל לחשוב על ברכת המזון..
החלטנו בהחלטה של רגע להפוך את הדקות האחרונות של סעודת המצווה הזו לסעודת הודיה: בחרנו שלשה מחשובי הקהל להגיד בכוונה גדולה מזמור לתודה, פרקי שירה ונשמת כל חי, תודה ענקית לבורא עולם על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
על שזכינו לסיים את הערב הזה בלי נפגעים בגוף ובנפש, בניסי ניסים החמצן בבית הספיק לכולם. התוכנית שבוטלה, האוכל שהיה עמל לריק, הכיסאות שלא הספיקו אפילו למחצית מהאורחים, האווירה שלא הייתה הכי משפחתית- הכל מתגמד אל מול הנס הגדול שכולנו יצאנו מהערב הזה חיים, נושמים בריאים ושלמים, זה ממש לא היה מובן מאליו... אז בבקשה מכם אנשים טובים ויקרים, תעשו טובה ואל תעשו טובה!!!
]]>
