חכמה - בפועל מעשיו של יעקב הרבה יותר רלוונטיים ממה שרצה לעשות. שכן זהו מעשיו של איש חכם. במקום לעסוק בתיאור העתיד, יעקב בברכו את בניו מתמקד בהגדרת אופיים ומעשיהם בהווה. מתוך הבנה כי בהבנת ההווה טמון סוד העתיד.
יוסף ובנימין נפגשים. בעת פגישתם, נופלים איש על צוואריי אחיו ובוכים. מקור הבכייה כלל את העוול האנושי שנעשה ליוסף, את המחלוקת שפרצה בין האחים ובעיקר את הניתוק שנכפה עליהם. יוסף ובנימין השכילו להבין כי למחלוקת הזו תהיינה השלכות לעתיד וכי בית במקדש יחרב. כהבנת האיש החכם המבין כי סוד העתיד טמון בהווה, בהכרח כתוצאה ישירה מן העבירה המתבצעת בהווה, יתהווה העונש. שלום הנובע מאידיאל ולא מיכולת אנושית הוא שלום מזויף.
בסוף פרשת ויחי, לאחר מות יעקב, משקרים האחים ואומרים כי אביהם ציוה לפני מותו כי יוסף לא יעשה להם כלום. יוסף בוכה. הבכי של יוסף נובע מן העלבון במה שחושדים בו אחיו, אולם מעבר לכך בכיו נובע מן העובדה המצערת כי האחים לא קלטו את המסר האמיתי, לשיטתו, ולא הרוויחו מאומה מן הקורות אותם. האחים התחרטו אמנם על שהכניסו את אחיהם לבור, אולם טרם שינו את תפיסת עולמם.
האינטליגנציה אינה נבחנת ביכולת של האדם להבין רעיונות חדשים, אלא ביכולת של האדם להפנים ולחיות עמן. ה"שלום" וערכים נוספים, דורשים מן האדם לא רק יכולת הערכה תיאורטית שלהם, אלא בעיקר יכולת יישומית על ידי עבודה על המדות. ה"שלום" כמושג הופך על נקלה ל"בנאלי" חסר כל ממשות. אין אדם שאינו בעד השלום ואף על פי כן אנו מוצאים מלחמות רבות שפעמים רבות נובעות בעצמן מן הרדיפה אחר השלום. הבעיה אם כן אינה בהעדפת ערך אחר על חשבון ערך ה"שלום", אלא ביכולת היישום של הערך הנכסף.
פרשת יוסף ואחיו עשויה להציע בפנינו את פתרון לבעיית המחלוקת והמלחמות. המחלוקת נובעת מתפיסה הבנויה על מערכת של יחסי כוחות, של חזק מול חלש. האחים מייצגים את התפיסה הזו מול יוסף המנסה להבהיר להם את התפיסה החדשה, לפיה אין לחלש מקום לחשש מן החזק. משום כך יוסף לא חשש מלספר לאחיו על חלומותיו משום שהבין כי הוא בסך הכל משמש כבורג קטן בתהליך הגדול. התפקיד שנקבע לו יכול להיות מיקרי ואינו מציין בהכרח את ערכו המוחלט ביחס לאחיו. האחים לעומת זאת, בשל תפיסתם הכוחנית, סרבו לקבל את המשתמע מן החלום והחלו לשנוא את יוסף.
עם מיתת אביהם, בשל אותה תפיסה כוחנית, חשו בסכנה האורבת להם מיוסף אשר היה במעמד כוח איתן משלהם, ועל כן שיקרו ואמרו לו מה שכביכול אביהם ציווה קודם מותו.
יתכן גם שתפיסתו של יוסף נראתה להם "אנרכיסטית" מדי בכך שמצמצמת את חשיבות עשייתו של האדם. למרות שיוסף בכל דרכו פעל באופן אנטי אנרכיסטי הן כאסיר והן באופן הנהגת העם בשנות השובע והרעב. יוסף בשמעו זאת, בכה. הוא גילה כי האחים שרויים עדיין בתפיסתם הישנה, על פיה יש מקום לכוחניות, תפקיד האדם משמעותי יותר ותפקיד הבורא מתמעט משום כך. באופן זה, כשלאדם תפקיד כה משמעותי, הסכנה לקיום השלום גדולה. לעומת זאת אם האדם מבין כי הוא רק בורג קטן במערכת, מדת הצניעות שלו מתרבה והסיכוי לשלום גדל.
השיטה הכוחנית מבוססת על חששות האדם מן העתיד. אדם חלש חושש פן אם יוותר, הזולת עלול לנצל זאת והוא עשוי להיפגע בשל כך. המסר של יוסף היה, להתמקד בהווה, מבחינה אמונית ואנושית. התנהגות "מושלמת" בהווה, מסירה דאגה מפני סיכון בעתיד.
גם יעקב ברצונו לגלות את הקץ, אמנם קרוב היה לתפיסת יוסף בכך שהחיים בהווה נועדו לשרת יעד עתידי, אולם בעצם הגדרת העתיד קיימת בעיה על פי תפיסת יוסף. שכן הגדרת היעד מקטינה את ממדי ההווה ואת ערכו. המסר בפרשה הוא כי להווה חשיבות בפני עצמה ואין לבטלה בשל קיומו החשוב של העתיד.
]]>
