אי אפשר להישאר אדישים מול התיעוד הזה. ילד קטן, שאמור לשחק בחוץ עם החברים שלו, עומד בהלוויית אביו ואומר קדיש. הילד הקטן של הרה"ח ר' משה חיים ברנשטיין ז"ל, שעבר כבר כל כך הרבה קשיים בחייו, עומד שם, מול המוני המלווים, ואומר בקול שקט ורועד: יתגדל ויתקדש שמיה רבא...
לפני כשמונה שנים אובחן בנם הקטן, ארי ז"ל, ילד תמים בן שלוש וחצי, במחלה הנוראה. משפחת ברנשטיין נכנסה לסחרור. בתקופת הקורונה, כשהעולם ניסה להבין את המגיפה, משפחת ברנשטיין הפכה את הבית למבצר. חודשים ארוכים הילדים לא יצאו מהדלת, אפילו לא למכולת או לגינה, הכל כדי להגן על המערכת החיסונית החלשה של ארי הקטן.
המשפחה עמדה סביבו במסירות שאין לתאר. בתפילות, דמעות וטיפולים קשים. אך הגזירה נחתמה, ולאחר ייסורי איוב, ארי השיב את נשמתו כשהוא בן שש בלבד.
הכאב היה עצום, אך ר' משה חיים, האב האציל, סירב להישבר. הוא גייס את כל כוחותיו כדי להנציח את זכר בנו הטהור, והכניס ספר תורה לעילוי נשמתו. היה נדמה כי מתוך החושך הגדול, המשפחה מתחילה למצוא מעט נחמה.
הגר"י זילברשטיין: "ישנם היום גר צדק וגיורת, אין להם כלום!"
אך חצי שנה בלבד לאחר פטירת הבן, הבשורה המרה נקשה שוב על הדלת. ר' משה חיים עצמו אובחן באותה מחלה ארורה ל"ע. האברך החיוני, מנהל "מכון הקריאה ברנשטיין", המלמד האהוב שמאות הורים הפקידו בידיו את ילדיהם, חלה ונחלש מיום ליום.
שבר על שבר: מצילים את משפחת ברנשטיין! תורמים עכשיו >>>
הוא נלחם כארי. טיפולים בארץ, נסיעות לחו"ל, שבועות של ייסורים. לאחר תקופה ממושכת של טיפולים מעבר לים, ר' משה חיים חזר הביתה. הייתה זו הפוגה שהפיחה חיים בבית. האבא חזר לבית הכנסת, שם היה עמוד התווך; הוא חזר להיות עם הילדים, חזר להאיר פנים לקהילה. כולם היו בטוחים: "זה מאחורינו. הנס קרה".
האשליה התנפצה לאחר ארבעה חודשים בלבד. המחלה חזרה באלימות. ר' משה חיים ארז שוב את מזוודותיו ויצא לארצות הברית, למאבק אחרון ונואש על הזכות להישאר אבא. חצי שנה של ציפייה ותפילות הסתיימו במוצאי החג. האב ובנו ייפגשו כעת בשמי מרומים.
כעת, האלמנה צריכה לאסוף את רסיסי חייה ולהיות אבא ואמא לשבעה יתומים שעולמם חרב עליהם פעמיים. הם זקוקים לשיקום מקיף – תמיכה נפשית ארוכת טווח כדי לעכל את הטראומה הכפולה, עזרה יומיומית כדי להחזיק את הבית, וקרן יציבה שתבטיח את עתידם של הילדים.
אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורנית. לא להשיב להם את אבי המשפחה שניהל את הבית בחכמה ובתבונה, לא להחזיר את החיוך המתוק של ארי הקטן. אנחנו כן יכולים, וחייבים, לדאוג שהמשפחה תוכל להשתקם, בזכות התרומות הנדיבות שלנו.
לא משאירים את האלמנה והיתומים הקטנים לבד. תורמים ומצילים את משפחת ברנשטיין מקריסה.
0 תגובות