רני רהב, שמיתג את עצמו כיחצ"ן של המדינה, הזמין השבוע את ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד באתגר דלי הקרח. היה מי שחמד לצון וערבב תשליך עם כפרות, וכך נוצר העגל הזה.
תשאלו למה זה טוב? ובכן, עמותה המטפלת בחולי ALS, מחלת ניוון מוטורי הפוגעת במערכות העצבים, יצאה בקמפיין עולמי: תרום מאה דולר, או שפוך על עצמך דלי קרח. החולים מאבדים את היכולת להבחין בין קור לחום, והקרח מסמל את המוגבלות שלהם. עד כאן הכול טוב ויפה.
מה הקשר של נתניהו לסיפור? איני מתיימר להבין או להסביר את רהב, אבל אני יודע מה סיפרו חז"ל על העולה לגדולה - להבדיל אלף אלפי הבדלות: "כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין".
נתניהו הגיע לנקודת הרתיחה. עכשיו רק דלי קרח יוכל, אולי, לעזור לו לפנות את הכיסא.
• • •
ליהיא לפיד, אשתו של,שיתפה השבוע בדף שלה ברשת דברים חשובים מאוד ומהותיים מאוד: "החרדים שאינם הולכים לצבא הם כת הרסנית שהורסת את המדינה מבפנים כמו מחלה ממארת. זכרו כשתלכו פעם הבאה לקלפי את הבוגדנות שלהם וחישבו מי המנהיג שישים לכך סוף".
אם אשת שר האוצר מבקשת, אז עושים חושבים. הנה מה שהעליתי בחכתי: למנהיג שיעשה לזה סוף קוראים חאלד משעל. ברצותו מטרטר את מדינת ישראל ומכניס אותה לקלחת ירי רקטות שאין לו סוף, היה לא תהיה. הבעיה היחידה: הוא לא נבחר בקלפי.
אה, יש עוד אחד: יאיר לפיד. מנהיג דגול. מצביא ועיתונאי. הוא גם מתיימר לעשות לזה סוף. למה בדיוק? כן, למחלה הממארת ההיא. וסליחה על ההשוואה בין כבוד השר ויו"ר הלשכה המדינית של חמאס. זהו רק הלך מחשבות על פי בקשת רעיית השר.
מאחורי כל איש מצליח, אומר העולם, עומדת אשה גדולה. חשבו מה שתרצו, אך אף אנו נאמר: שלו ושלכם - ליהיא.
• • •
לא כאן המקום לנתח את הפסק הנדיר והמפולפל שיצא השבוע בארצות הברית. לא אנחנו נתיימר להסביר את 'בית הדין' ואת עינוי הדין שנמשך קרוב לעשור. פסק דין כזה, אומרים המבינים, יכול היה לצאת אז. בשבילו לא היו צריכים לחכות זמן רב כל כך.
לכאורה נוגע העניין רק לסוגיה פנימית של קהילה מסוימת, ובכל זאת מילה: כיהודים שומרי תורה ומצוות אנחנו פונים ליישב את סכסוכינו אצל דייני התורה, אבל בשנים האחרונות מוליכים אותך בתי דין שונים לערכאות. אם בשל סחבת שלא ניתנת להכרעה, אם בשל פרטים הנוגעים ל'דינא דמלכותא' ודורשים להגיע אל או להסתנכרן עם המשפט הישראלי, אם בשל סיאוב שפשה בקהלים שונים מול נבחרים על דעת עצמם.
יודגש: אין כאן משום התייחסות לבתי דין הצדק הפועלים בראשות גדולי ישראל, פוסקי הדור ומאירי עינינו - מי אנו שניתן להם ציונים - אלא לבתי הדין על פי דברם. למה הדבר דומה? למי שלקח קורס קצר במשפטים והקים משרד. לשכת עורכי הדין תראה לו את הדרך הביתה, ובמקרה הגרוע לכלא. בבית דין דק"ק 'נצחוני בני' בנשיאות הגאב"ד שליט"א אין מי שיבדוק את הדיין או את הבורר.
משכך, נשמעים בציבור החרדי יותר ויותר קולות המעדיפים ללכת לבית משפט מראש, טפו טפו, ולהביא את הדיון לפסים מעשיים. אם לא משפט על פי התורה, לפחות משפט הוגן.
אני לא סבור שיש לדון בגופו של תיק זה, שכבר גרם לחילול ה' בן עשר שנים, אבל התחושה הרווחת אומרת שמוטב היו עושים אילו פנו ישירות לערכאות, וחבל.
בידינו הדבר. אם הדיינים יכבדו את בית הדין, הנידונים יכבדו אותם.
הטור המלא מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
הצגת כל התגובות