בשנת 1894 פרסם הסופר היהודי 'שלום עליכם' אסופת סיפורים על יהודי בשם 'טוביה החולב' המתגורר בעיירה שקטה בשם "אנטבקה". את חיי הכפר השלווים גודעים פוגרומים שמבצעים גויי הסביבה וצו גירוש ממושל המחוז המורה ליהודי הכפר למכור את רכושם ולעזוב את המקום באופן מידי.
סופה העצוב של העלילה מתאר כיצד אנשי העיירה מתפזרים למקומות שונים בעולם, מהגרים לארה"ב וארצות אחרות באירופה, מה שמסמל, מלבד הסבל הפיזי, את תחילת מגמות המודרניזציה וההתבוללות בקרב יהודי האזור.
קצת יותר מ-100 שנה אחרי, נסיבות זהות גורמות לתוצאה הפוכה: העימות שפרץ ב-2014 בין אוקראינה לרוסיה, גרם לכמיליון פליטים במזרח אוקראינה לאבד את ביתם ורכושם, ביניהם כמה אלפי יהודים, רובם מאזור דונייצק ולוגנסק.
כיוון שממשלת אוקראינה נמצאת במשבר כלכלי, ואינה מסוגלת להעניק סיוע לאותם פליטים, ביניהם מבוגרים וילדים הזקוקים לטיפולים, החליטה הקהילה היהודית בקייב, בראשות הרב משה אסמן, לקחת על עצמה את הטיפול בפליטים היהודים שנותרו בחוסר כל.
וכך נולדה מחדש העיירה אנטבקה. הקהילה רכשה שטח בעיירה, הסמוכה לבירה קייב, ותוך חודשיים הצליחה להעמיד במקום בתי מגורים, בית כנסת, מוסדות חינוך - בית ספר לבנות ו'חיידר' לבנים ומרכז קהילתי.
המבנים כולם נבנו מעץ בסגנון ייחודי שמטרתו לשחזר את הכפר העתיק. בהמשך מתוכננים להיבנות בית יתומים לילדים שאיבדו את הוריהם במלחמה ובית אבות לקשישים.
לפני פורים, פרסם הרב אסמן סרטון משעשע שמציג את מחזה 'כנר על הגג' בגרסת המציאות החדשה: כפר יהודי שהולך ומקבל צורה של שטעטל טיפוסי.
במערכה הזו, היהודים ניצחו
ביום חמישי האחרון, התקיימו בכפר טקס חנוכת בית הכנסת ושני מקוואות והכנסת ספר תורה. זהו ספר התורה הראשון שמוכנס לכפר וגם לו היסטוריה מרגשת - הוא אחד מ-13 ספרי התורה שהמשטר הקומוניסטי גזל מהקהילה היהודית בשנות ה-30 של תחילת המאה.
באירוע השתתפו רבים מהקהילה היהודית בקייב, תושבי אנטבקה ואורחים מישראל, בהם סגן השר איוב קרא וחבר הכנסת ישראל אייכלר. בשיירה צבעונית, שירים וריקודים, הוכנס ספר התורה המשופץ לבית הכנסת החדש.
משולם קולסניק (35) הוא אברך חסיד חב"ד, נשוי לאסתר ואב לשני בנים, לייב יהודה ויצחק. בשל העימות, נעקרה המשפחה ממקום מגוריה בסימפרופול, עיר בחצי האי קרים, עזבה מאחור עסק מסודר ודירה, ועברה לקייב.
"ניסינו לשכור דירה בקייב ולארגן מחדש את העסק, אך לא היה לנו מספיק כסף" מספר קולסניק לכיכר השבת, "ואז שמענו על אנטבקה, וביררנו אצל הרב אסמן אם נוכל להצטרף לכפר ולהתחיל שם חיים חדשים. וברוך השם, הכל הסתדר ועברנו לאנטבקה".
למה להישאר כאן לא לעלות לארץ ישראל?
"לעלות לארץ זו השאיפה, אך כעת המטרה היא להביא את אור היהדות לכל אותם יהודים נידחים. אין עניין לעלות לארץ ולהשאיר מאחור את אלה שבקושי יודעים שהם יהודים".
משולם מתאר כיצד הפליטים עצמם הושיטו יד וסייעו בבניית הכפר המתחדש. "אנחנו לומדים כאן תורה, לצד עבודה, ומקיימים חיים יהודיים, אף יותר מאלה שנוכל להשיג בארץ".
הרב אסמן מרחיב את הדברים ומספר כי אין התנגדות לעליית היהודים ארצה, אלא ש"חלק מאותם יהודים לא יכלו לעזוב את אוקראינה מסיבות שונות, אם בשל היעדר מסמכים נדרשים או בשל תקוות שאולי יום אחד יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים באזור המסוכן. להם צריך לדאוג ועבורם הקמנו את הכפר החדש".
הרב אסמן מעיד כי הקמת הכפר ושיקום הפליטים, על כל המשתמע מכך, הם עניין של השגחה פרטית מיוחדת. הרב מספר כי לקח על עצמו את הפרויקט מבלי שהיה לו תקציב כלל (חשוב לזכור כי בד בבד הרב עדיין צריך לדאוג לתפקוד קהילה היהודית בקייב). "את רוב הכסף מצאתי מחוץ לאוקראינה, באמריקה ובאירופה. ברוך השם לא חשבתי שהפרויקט יצליח ככה, הכסף מגיע מהקב"ה..".