ביום י"ד באדר לפני 137 שנים (שנת תרמ"ג) ישב בביתו רבה של העיר קרקוב, הגאון רבי שמעון סופר, בנו של רשכבה"ג רבי משה סופר בעל החתם סופר, ועיניו זולגות דמעות... לאחר יומיים, בתאריך י"ז באדר, הוא הלך לעולם שכולו טוב.
היסטוריה פורימית >>
- מיוחד: המקור של התחפושות • פרק ראשון
- החברונר הצו"ל- בתהלוכת עדלידע • פרק שני
- שיר הילדים שהוקדש בידי האדמו"ר • פרק שלישי
- הרצח בסעודת פורים - ונס התחייה • פרק רביעי
נפליג בתולדותיו: ספריו המפורסמים הם שו"ת מכתב סופר, ומכתב סופר על התורה, ודרשות. הרב כבש את גאונותו ונבחר כציר לפרלמנט האוסטרי כדי לעזור לבני עדתו.
מעניין ששנים רבות אח"כ ענה הסטייפלר במענה לשואל ששאלו איך מותר להצביע לבחירות לכנסת 'המינים', ולשלוח לשם חברי כנסת תלמידי חכמים?!
וענה לו מרנא הסטיפלר: "הלא הגה"ק רבי שמעון סופר ז"ל בנו של החתם סופר ז"ל היה נבחר בפרלמנט כמה שנים אע"פ שהיה בין גוים עובדי עבודה זרה ולא עלתה על דעת שום אדם שיש בזה איסור התחברות לרשעים", (קריינא דאגרתא א' ריט).
הגר"ש סופר לא הופיע בהלוויה של אחיו הבכור רבי אברהם שמואל בנימין סופר, רבה של פרשבורג.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר טוען שהיה זה מפני שמקורביו בני העיר קראקוב העלימו ממנו את המכתבים, מחשש שבני העיר פרשבורג המפוארת ירצו שהגר"ש ימשיך את אחיו הגדול, ומסתבר שהוא היה מקבל את ההצעה, כיון שהעיר פרשבורג הייתה מכובדת יותר מעירו קראקוב, וכן היה לו רצון לשבת בכסא אביו הגדול החתם סופר ששנים רבות כיהן כרבה הראשי של העיר פרשבורג ולכן העלימו ממנו את המכתבים (כנראה שההיסטורית המשב"קים לא השתנתה... ואכמ"ל).
גם הגר"ש סופר בעצמו מזכיר זאת במכתב תנחומים שכתב לבני אחיו: "דעו נאמנה כי בני ביתי ואנשי עדתי בראותם רפיון כחי וחולשת מזגי מרוב צערי ויגוני מצום ובכי והשתטח על קברי צדיקים, לא אני לבדי, כי כל בני קהילתי ותינוקות של בית רבן אתי עמי, הסתירו ממני ולא רצו נתון אותי להלך כי יראו לנפשי – ולא נודע לי מפטירת אחי הגאון זצ"ל עד יום ג' פ' שמות".
• • •
אופן פטירתו, יומיים אחרי פורים, הוא טראגי במיוחד, גרסה אחת מספרת שה'פורים רוב' גיחך עליו באופן משפיל, ויומיים אח"כ הוא נפטר.
גרסה אחרת מספרת שמתנגדיו המשכילים פרסמו מודעות שקריות בשמו בחוצות העיר, שהרב הודיע עקב המצב הכלכלי שאין להביא לו משלוח מנות, ואכן בני העיר נענו להוראתו ולא הביאו לו משלוח מנות כנהוג, עצוב מאוד שהגר"ש ישב בביתו כל החג ובכה, וחשב שכל בני קהילתו באמת הם שונאים אותו, ויומיים אחר כך נפטר מצער, (הובא ביחוה דעת ח"ה עמ' רכב).
לסיום, יש להזכיר עובדא ידועה שבימי ילדותו הכניס אותו אביו החת"ס זי"ע תחת כנפי טליתו, בעת אמירת קדושה, ושמע אז שירת המלאכים. יתן ה' וימליץ טוב בעדינו.
- ישראל שפירא, הינו מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית.
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com