זר כי יקלע בצהרי היום לחופי הים לאורך רצועת החוף בתל אביב יחשוב לרגע שהקורונה נדחפה זה מזמן בין דפי ההיסטוריה. המוני בליינים שנקעה נפשם להתאוורר על גב הפגנות רחוב מזדמנות ינצלו את סיום הסגר ויעוטו על חופי הים, הפארקים, פיסות הארץ הנהדרות וייהנו.
הם יוכלו לעשות זאת ללא הגבלת מטרים בין מבלה למבלה; ללא הגבלת מבקרים; ללא הגבלת ציוד אישי: הם יוכלו להביא באמתחתם ביסלי, במבה, חביתה בפיתה, אפילו למנגל. יתאפשר להם אפילו להצטייד בדרבוקות, בגיטרה, בכל כלי שיר אפשרי ולחגוג כדבעי את סיום הסגר.
עד שתישלף טבעת מהכיס. באותו הרגע שהסצנה האמורה תתרחש מלאכי חבלה כחולים יעוטו על ראשם. החוגגים יאזקו; חלקם יוכו באכזריות; אבי החתן יישלף למעצר, אם הכלה תעוכב; החברים ייקנסו.
אבל למה, יתהה החתן ביום המאושר בחייו בעיניים קרועות. הרי סיפרתם לנו שהקורונה כבר לא מזיקה כל כך. לכן אתם, מקבלי ההחלטות, מאפשרים לעם ישראל הדווי להתקהל סוף סוף בחופי הים, ברחובות ישראל, בפארקים הירוקים, בהפגנות ההמוניות. ביום ראשון תפתח מדינת ישראל את גני הילדים בעריה כאשר מספר הנדבקים היומי גבוה פי 20 (!) ממספר הנדבקים שגרם להם לסגור אותם בגל הראשון. איך כל זה מתכנס עם שגרת קורונה.
ברור שהקורונה בועטת, משיבים בחדות מקבלי ההחלטות. אבל לפעמים אין ברירה. חייבים כלכלה, חייבים ים, חייבים פארקים, חייבים גם הפגנות. ההכרח לא יגונה. ברגע שמדובר בטבעת. בלימוד תורה. בתפילות. בהקמת בית בישראל. זו כבר פריבילגיה. הקורונה אינה סלחנית כשמדובר ב'פינוקי רוח'.
החוקרים מתחבטים מזה שנים בשאלת מאפייניה הדמוקרטיים של ישראל. יש הטוענים כי זו דמוקרטיה עם כתמים, בין היתר, בשל עובדת היותה יהודית. החוקרים המזוהים עם האגף השמאלי בישראל טוענים כי היא כלל אינה דמוקרטית. הלכות הקורונה היוצאים מבית מדרשם של מקבלי החלטות בישראל מלמדים שהיא אינה דמוקרטית ואינה יהודית.
כשאינך מאפשר לבני זוג להתחתן עד להודעה חדשה אתה פוגע בזכויות אדם; אתה פוגע בערך היהודי הראשון במעלה.
הסבא והסבתא של מקבלי ההחלטות בני ימינו הקימו בתים ולמדו תורה במסירות נפש בשואה, בסיביר, בגירושים התכופים, בכל סיטואציה נוראית ככל שהיתה. עבורם אורח החיים היהודי הבסיסי הוצב במקום הראשון. אין ברירה, הם אמרו. אחר כך הכלכלה.
עם קצת רגישות לערכים היהודיים, עם מעט רצון טוב והגדלת ראש, ניתן היה להסדיר מתווה הגיוני לעריכת חתונות בשטחים פתוחים. כשם שהמדינה יודעת להסדיר הפגנות המוניות בפיקוח למרות הדרבוקות, החגיגות והצלצולים, כך היא יכולה להסדיר חתונות המוניות מפוקחות בשטחים פתוחים. היא לא עושה זאת כי היא לא רוצה. היא לא מעוניינת בטבעת. היא מעוניינת בהטלת טבעת חנק על היהודי האמוני בישראל שייכלא במבצריו עד שיימצא החיסון או שישתחרר מאורח חייו. זו פרצופה של ישראל 2020.
- הכותב הוא הפרשן הפוליטי של העיתון 'המבשר'
הצגת כל התגובות