מאז שהייתי ילדה לא שיחקתי שח. במשחקים רבים שיחקתי עם ילדיי, ועם אחרים עם נכדיי, בשחמט לא נגעתי.
כילדה הייתי מתמודדת לפעמים מול אחיי. מאז לא עוד.
אינני יודעת מדוע, אבל את המשחק הזה אני משאירה לבנים. אוהבת לראות איך הבנים שלי משחקים עם ילדיהם, איך החתנים שלי משחקים ביניהם. אני מחוץ לתמונה.
האמת, מי בכלל צריך את משחק השחמט הזה, כשהחיים הם משחק שחמט אחד גדול?
מספיק לשבת מן הצד ולהסתכל במשחק החיים.
לראות איך אחד אוכל את השני, אחד שם מכשול לאחר, כל אחד מסתכל לצדדים לראות אם אין אורבים לו, וכל אחד בטוח שלשני יש כוונה נסתרת במה שעושה, תכנית זדונית שמסתתרת מאחורה.
בניגוד למשחק השחמט, בחיים אין כללי משחק. מרגע לרגע, משנה לשנה, אנו מגלים שהחוקים מופרים.
כבר מזמן יכול כל אחד לומר לשני מה שרוצה, לזנק מאחורה ולהבהיל את האחר, וגם לקלוע חץ לראש, כך שייקלע בדיוק לקודקוד ויסרס את המהלכים הבאים שרצה הלה לעשות.
"החיים הם משחק, האנשים הם שחקנים, כולם משחקים את משחק החיים" – משהו מהסוג הזה כתבתי בספרי הזיכרונות של החברות שלי, כשסיימתי כתה ח'. אלא שאז הבאתי את הדברים כמשפט פיוטי נאה ומרגש ובכלל לא ידעתי כמה נכונים הדברים בחיים האמיתיים.
משחק הבחירות שעוד מעט ייערך אולי בפעם החמישית בשנתיים האחרונות ואולי לא, הוא בכלל משחק הימורים. אפשר לראות איך טרום בחירות כולם מהמרים על כמה חיילים יקבל כל אחד מהמתמודדים.
ההימורים הללו מרתקים, כי על פי רוב הם אינם קולעים למטרה בפרטי פרטים, ובגדול זו לא חכמה לצאת צודק ולדעת שיהיו עוד בחירות, כי מי לא יודע שכל עוד לא נשנה את הכלים, נחזור פחות או יותר לאותם ממצאים.
הלא חלוקת הגושים בארצנו די ברורה, ומה זה משנה אם קוראים לבחירות בשם בחירות ראשונות, שניות או חמישיות?
יחד עם זאת, כולנו מקווים שתקום ממשלה, אבל אם מקווים שתקום ממשלה, גם עלינו להכיר בכך, שנשב עם כאלו שאינם מוצאים חן בעינינו. איזו סתירה. מצד אחד לוחצים שתקום. מצד שני, לא מוכנים שתקום. אם לא יבוא איזה שינוי ולא תחול הסכמה לשבת עם מי שאתמול לא ישבנו, איך יחול שינוי?
איך?
כיועצת הורית אני אומרת להורים שמתקשים בחינוך הילדים וחוזרים כל הזמן שוב ושוב על אותה הסכמה קבועה של התנהגות: "אם אתם רואים שאינכם מצליחים להיכנס דרך הדלת, אין לכם ברירה, עליכם להחליף מנעול, להיכנס מהחלון, לשבור את הדלת, רק לא להמשיך להוריד שוב ושוב את אותה ידית, שכבר הוכיחה את עצמה כלא פעילה".
בינתיים, עד שתקום הממשלה, אנחנו נמשיך להמר על תוצאות הפגישות בין הניצבים, להמר על כך שיהיו או לא יהיו בחירות חמישיות, ולהסתכל בעיניים בורקות על תרגיל משעשע או מבריק שקורה בין לבין.
כל ניסיון להמר על תוצאה הוא תכלית ההומור, כי מי מאתנו יודע מה יעשה האחר, מה ילד יום ומה בכלל עלול עוד לקרות.
דבר אחד אנחנו יודעים בוודאות, בעקבות שנת הקורונה הזו, והוא שאנו יכולים להמשיך לשחק במשחק החיים. להחליף קלפים, להפוך כרטיסים ולנסות להתקדם לפי מה שנראה לנו, אבל מישהו מלמעלה יטרוף לנו את הקלפים, כפי שעשה לא פעם, ויוכיח לנו שוב ושוב שהמחשבות שלנו, התחזיות שלנו וההימורים הם רק משחק ילדים, ההומור שבחיים.
הצגת כל התגובות