התעלומה התלמודית - רב ושמואל על ערים סמוכות בשם 'תפסח ועזה'

בפרק הקודם חשפנו את חידושו המהפכני של הגר"א בנוגע לקיומה של "עזה נוספת" בנחלת אפרים ועל ניסיונות המהדירים בני זמננו למזער, או לשנות את דברי הגר"א (מן הסתם עשו זאת בטעות סופר), אך הסיפור רק בתחילתו.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

מתברר שחידושו של הגר"א מאיר באור חדש סוגיה תלמודית מסתורית שהטרידה פרשנים במשך דורות - מחלוקת רב ושמואל במסכת מגילה (יא).

פסוק מסתורי במלכים

בספר מלכים מתואר היקף מלכותו של שלמה המלך בפסוק: "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכׇל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכׇל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר" (מלכים א, ה, ד).

הפסוק מציין שני מקומות - תפסח ועזה - כגבולות שלטונו של שלמה.

ההבנה המקובלת היא שתפסח היא עיר על נהר פרת, במזרח רחוק (המזוהה כיום עם ח'ירבת דִּבְּסִי בסוריה), ואילו עזה נמצאת בפאתי הים התיכון בדרום מערב. כלומר, שלמה שלט במרחב עצום מקצה לקצה.

'עזה דאפרים' האם מסתתרת לנו עוד עזה בנחלת אפרים? חידושו של הגאון מוילנה והראיות מכתבי היד לצדקתו – הרצאה שמסר ישראל שפירא (צילום: ערוץ היוטיוב 'ישראל שפירא')

אך כאן מגיעה ההפתעה הגדולה. במסכת מגילה (דף יא ע"א) מובאת מחלוקת מפתיעה בין שני גדולי האמוראים, רב ושמואל, על משמעות הביטוי "מתפסח ועד עזה".

"רב ושמואל חד אמר - תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר - תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו".

מחלוקת זו מדהימה! אחד מהם (רב או שמואל) טוען שמדובר בשתי ערים רחוקות בקצוות העולם, אך השני טוען משהו מפתיע לחלוטין - ש"תפסח ועזה" היו ערים סמוכות זו לזו!

איך ייתכן שתפסח (על נהר פרת) ועזה (בדרום ארץ ישראל) היו סמוכות זו לזו? אנחנו יודעים כשישנה מחלוקת בהלכה ובהשקפה - דעתם של שני הצדדים בגדר 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', אולם האם ניתן לומר שבגאוגרפיה יתכן כזה דבר ששני הצדדים צודקים?

חיזוק מהמדרשים

המדרשים מחזקים עוד יותר את הדעה שמדובר בערים סמוכות:

במדרש שיר השירים זוטא נאמר: "והלא תפסח ועזה נתונות זו בצד זו? אלא, כמה שיצא מתפסח וילך ויקיף את כל העולם כולו עד שיבא לעזה - כך היה שלמה שולט בכל העולם כולו".
באסתר רבה (פרשה א' סי' ד): "והלא מתפסח ועד עזה דבר קל הוא? אלא כשם ששלט מתפסח ועד עזה כך שלט מסוף העולם ועד סופו".
מדרש משלי (פרק כ פס' ט) אף מוסיף פרטים: "והלא תפסח ועזה נתונות זו אצל זו? [אלא] כדרך שיצא אדם מתפסח והולך למזרח, ומן המזרח למערב, ומן המזרח לצפון, ומן הצפון לדרום, מקיף ועולה עד שעולה לעזה".

המדרשים הללו לא רק מאשרים שתפסח ועזה היו סמוכות, אלא אף מציינים את מיקומן היחסי - תפסח במזרח ועזה במערב ממנה.

הפתרון המהפכני

ועכשיו, אחרי שקבלנו את חידושו של הגר"א שהייתה עזה נוספת בנחלת אפרים, וקבלנו את הממצאים המרמזים על קיומה של תפסח נוספת בשומרון (ולא רק על הפרת) - לפתע הסוגיה התלמודית מקבלת פתרון מדהים.

שתי הערים - תפסח ועזה של אפרים - היו באמת סמוכות זו לזו באזור השומרון

רבי יהוסף שוורץ זצ"ל, בספרו "תבואות הארץ", מציין כדבר פשוט שתפסח הייתה בשומרון, לא רחוק מתרצה. במהדורה השלישית של ספרו, בשנת תר"ס (1900), המהדיר החכם ר' אברהם משה לונץ מפנה בהערותיו ל'ח'רבת תפסח' שבדרום מערב שכם, מזרחית לעמנואל של ימינו.

פרופסור אהרן דמסקי, חוקר ומרצה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן, הציע לזהות את "עזה" זו שבגבול אפרים - עם הכפר "עזון" הסמוך למעלה שומרון של ימינו. ובמרחק ק"מ וחצי, בלב היישוב מעלה שומרון, נמצאת ח'ורבת ג'מעין, אתר מתקופת הברזל, שיכולה להיות אחת מ"בנותיה" של עזה זו.

אם הזיהויים הללו נכונים, אזי המרחק בין "תפסח" ל"עזה" הללו הוא כ-15 ק"מ בלבד - מרחק שבהחלט יכול להיחשב כ"נתונות זו בצד זו".

הראיה המפתיעה מחרסי שומרון

ממצא ארכיאולוגי מרתק מחזק אפשרות זו: בחפירות שנערכו בשומרון-סבסטיה בשנת תר"ע (1910) נמצאו 102 אוסטרקונים (שברי חרס ששימשו לכתיבה) ששימשו כתעודות משלוח של תוצרת חקלאית לעיר הבירה.

אחד המקומות ממנו נשלחו משלוחים אלו נקרא "אזה" - שם שעשוי להיות חילוף של העיצורים אל"ף ועי"ן, תופעה לשונית מוכרת בשפות שמיות. האם זוהי עדות עתיקה לקיומה של "עזה/אזה" באזור השומרון?[1]

משמעות הגילוי

פתרון זה שופך אור חדש על היסטוריית ההתיישבות בארץ ישראל, על הבנת גבולות הנחלות השבטיות, ועל פירוש נכון של פסוקים רבים.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

בפרק הבא, נראה כיצד הגילוי פותר תעלומה נוספת - מספר שופטים.

ברכת ישר כח לידידי המנוח ז'אבו ארליך הי"ד, יבלחט"א פרופ' אהרן דמסקי ("עזה בגבול אפרים ומנשה", שפורסם ב'מחקרי יהודה ושומרון' תשנ"ז.) לרב איתן מרקוביץ, לרב פרופ' יואל אליצור, לספרן ר' אבישי אלבוים, לרב ישראל הלפרין עורך הקובץ התורני "פשטות המתחדשות' על עזרתם במקורות למאמר זה.

המאמר המלא 'עזה השניה' פורסם בסגנון מדעי-מחקרי-תורני בספרי החדש "עזה מאז ומתמיד" מהדורה שלישית, כריכה קשה, 170 עמודים. לעומת זאת, כאן בכיכר השבת הבאנו את הדברים בסגנון עיתונאי וקולח. הרוצה במאמר המלא עם שלל המקורות, ההוכחות המפורטות והנספחים, שזכה לתשבחות, יעיין בספר "עזה מאז ומתמיד". ניתן להשיג בכל רשתות פלדהיים-יפה נוף ובאתר שלהם, זמין למכירה כולל משלוח.

• • •

[1]לשון ושפה: העדות הלשונית ל"עזה" ו"אזה"

חיזוק משמעותי לזיהוי "אזה" של חרסי שומרון עם "עזה" של אפרים מגיע מתחום הבלשנות. תופעת חילופי העיצורים עי"ן ואל"ף מוכרת היטב בשפות השמיות בכלל ובעברית ובארמית בפרט. חילופים אלה נובעים הן מהקרבה בהגייה והן מהדמיון בכתיבה בכתב העברי הקדום.

התלמוד עצמו מציג דוגמאות רבות לתופעה זו:

במסכת עירובין (נ"ג ע"א): "מאברים ומעברים" - שתי צורות לאותה מילה.

במסכת עבודה זרה (ב' ע"א): "אידיהן ועידיהן" - חילוף בין האותיות.

במסכת שבת (דף ע"ז): הגמרא מעלה ספקות בין "הגמיאיני" ל"הגמיעיני", ובין "גרעינין" ל"גראינין".

יתר על כן, בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק א' הלכה א') מסופר שרבי חייא אמר לרבי שמעון חלפתא, כשהלכו בבקעת ארבל וראו את איילת השחר: "כך היא גאולתן של ישראל קימאה קימאה", ואילו במקבילה ביומא (פ"ג ה"ב) מופיע "קימעא קימעא" - חילוף עי"ן באל"ף.

נקודה חשובה במיוחד: בעוד שבערבית יש שני סוגי עי"ן - האחת כמו העי"ן העברית והשנייה (עם נקודה מעליה) שנהגית כמו ג' רפויה - עזה הדרומית (غزة בערבית) כתובה עם העי"ן השנייה, ואילו עזון עם העי"ן הראשונה (عزّون). זה מחזק את ההבחנה בין שתי הערים השונות ומסביר מדוע "אזה" מחרסי שומרון עשויה להתייחס דווקא לעזה הצפונית ולא לדרומית.

בעוד שעזה הדרומית שמרה על שמה לאורך אלפי שנים, שמה של עזה הצפונית עבר גלגולים - מ"עזה" ל"אזה" ולאחר מכן ל"עזון" של ימינו. תופעה של נדידת שמות והשתנותם ידועה בארכיאולוגיה וחקר השפה, במיוחד באזורים שעברו חילופי אוכלוסין ושלטון.