פרק ט': משנתו ההלכתית של 'העילוי ממוֹטֶלֶה', הגאון רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים רבה של העיר לוֹמְזָ'ה (נפטר בשנת תר"ע 1910).
הגרמצ"ה טננבוים ענה על אלפי שאלות מכל רחבי מזרח אירופה שהודפסו בשו"ת דברי מלכיאל שבעה כרכים.
מנהג שהתבטא חלקית כנגדו הגרמצ"ה טננבוים הוא: "לקשט מתים ולתת בקברם צידה לדרך וכסף, ובתחילת הקבורה מברכים שהחיינו".
- אוהבים לצלם ולהצטלם? 'העילוי ממוֹטֶלֶה' אוסר זאת בתוקף: "גורמים הרהורי עבירה"
- מותר להצטלם? הפוסק האוקראיני התיר, אחד מגאוני עדות המזרח אסר
- אלו התמונות בהן יש רוח טומאה - על פי המקובלים
- פולמוס תמונות הרבנים: תמונת הרבי שהצילה והקמיע שעורר סערה
- העילוי ממוטלה וה"עניינים" שנעשו ברפת הבקר כדי לברך את הבהמות
- האם חופה בבית קברות עשויה לעצור את המגיפה? "זוהי שטות"
- הביקורת של המשכיל נגד 'חופת מגיפה': "נהפך לבי בקרבי וכלימה כיסתה פניי"
- "חופה שחורה": החתן שברח באמצע וזה שניסה להטביע עצמו במקווה
לטענת הגרמצ"ה טננבוים, הקישוט נועד לחזק את האמונה בתחיית המתים והוא מנהג חיובי. אולם ברכת שהחיינו אסור לברך, שכן היא תוקנה רק על מצווה שיש בה שמחה, ולא על מצוות קבורה.
לגבי הכסף והצידה שנותנים למת, סברתו של הגרמצ"ה טננבוים שהינם שטות ויש לבטלם.
יש לציין שמנהג זה של לקשט מתים ולהביא להם צידה לדרך, שנוי במחלוקת. שכן מנהג זה הינו קדוש ביותר לאדמור"י שושלת רוזין זי"ע, וכך הובא בגיליון עתיקין (1 עמ' 20) על מנהג נתינת מטבע כשמירה והגנה בידי הנפטר:
א. הגה"ק רבי ישראל מבויאן לייפציג זי"ע נתן מטבע ביד נאמנו רבי מאיר לייב לפני הטמנתו בקברו.
ב. בהלוויית הרה"ח רבי ראובן ברנהולץ מחשובי חסידי בית רוזי'ן, מרן הכנסת הכנסת מרדכי זי"ע נתן מטבע מכיסו לאיש החברה קדישה שהניח אותה בידו של הנפטר. להפתעת הנוכחים הנפטר סגר את ידו על המטבע ויהי לפלא.
ברם, היו מקרים שמפאת זלזול בכבוד המת המנהג נדחה, כפי שמסופר שהגיע מכתב לרבי צבי רפפרוט בו נכתב על איש אחד שקיבל מטבע מהאדמו"ר הרה"ק דוד משה מטשורטק זי"ע בכדי שיניח בקברו.
ברם, בשעת הטמנת הנפטר היה רעש גדול ונורא, ולמרבה הצער שכחו להניח את המטבע. באו בניו של הנפטר ושאלו: "האם ינקבו חור במצבתו ויזרקו שם את המטבע?". על כך ענה האדמו"ר שאין לנהוג כך, שכן "מטבע כזו לא תועיל רק בשעת מעשה". (הובא בגליון עתיקין הנ"ל).
ראוי לציין שבכל ענין נתינת חפצים ביד הנפטר (כגון מטבעות ופתקים), לא רק חסידי רוז'ין נהגו כך, אלא אף חכמי ישיבת פורת יוסף. לפני כמאה שנים נפטרו חמישה מחכמי ישיבת "פורת יוסף" בתאריך ט"ז בשבט במשך כמה שנים רצופות, ביניהם ראש הישיבה הראשון רבי שלמה לניאדו, רבי אברהם הכהן, רבי יצחק שרבאני, רבי אברהם בכר אפרים ורבי נסים נחום.
אירוע זה זעזע את ראשי הישיבה, ובלוויית רבי ניסים נחום שנפטר בשנת תרפ"ז (1927), טרם הטמנת גופו בקברו בהר הזיתים, הגאון רבי אהרון הררי רפול מסר בידו פתק שמיועד לצדיקים בגן עדן, שיבקשו רחמים על ישיבת 'פורת יוסף' שייפסקו פטירות הצדיקים המשונות.
לאחר שלושה ימים הגיע הנפטר רבי נסים נחום בחלום לרבי רפאל ענתבי, והבטיח לו "מכאן ולהבא, עוד לא ישמע שוד ושבר בגבולם ונסו יגון ואנחה". מאז הייתה אורה ושמחה בישיבה, ויהי לפלא!
המעשה במלואו מובא בספר 'נוהג כצאן יוסף' לרבי יצחק ישראל דאבדא (עמ' קל"ח).
• • •
ישיבת פורת יוסף הוקמה על פי בקשתו של מרן הבן איש חי רבי יוסף חיים מבגדד. מקורבו העשיר המפורסם יוסף אברהם שלום מכלכותא שבהודו חפץ להקים בית חולים בירושלים, אולם מרנא הבן איש חי זי"ע הורה לו להקים ישיבה לבני עדות המזרח שתחסוך יותר מיטות חולים מאשר בית חולים (כעין המעשה המפורסם לחפץ חיים שאמר לעשירים שבחורי הישיבה תורמים מיטות לבתי חולים יותר מהם, כיון שהם חוסכים שלא יהיו חולים).
לכך נקנתה אדמה קרובה ככל האפשר להר הבית שריד בית מקדשינו, כדי להקים בו ישיבה שבה ילמדו קבלה ע"פ תורתו של האריז"ל כדי לקרב את ביאת המשיח.
בוגרי הישיבה מפורסמים בעולם התורה הספרדי, כגון המקובל רבי יצחק כדורי, מרן רבי עובדיה יוסף, הגאון רבי מרדכי אליהו, רבי בן ציון אבא שאול ורבי שבתי אטון זכר צדיקים לברכה.
מעניין לציין שראשי תנועת ש"ס לדורותיהם אריה דרעי ואלי ישי, למדו שניהם תקופה מסוימת בישיבת פורת יוסף.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות