This browser does not support the video element.
בתקופת הבעל שם טוב חי הצדיק רבי יצחק מדרהביטש שהיה כמלאך ה', אבל בלשון עדינה אפשר לומר שהרבי מדרהביטש לא היה אוחז כלל מדרך הבעל שם טוב, לרבי מדרהביטש היה עניין שבכל פעם שהיה אומר "בידך אפקיד רוחי" היה נרדם מיד, ואם ארע לו שלא נרדם, היה יודע שיש בידו חטא ומשמים אינם רוצים לקבלו בלא תשובה, ופעם אחת כשלא הצליח להירדם פשפש במעשיו ולא מצא דבר חטא בידו, עד שבדק וחקר שהיה נמצא במסיבת לצים ושם זלזלו ועשו צחוק על הבעל שם טוב, והוא שתק ולא מיחה בהם. ומיד קםהרבי מדרהביטש ממיטתו וציוה לעגלון שלו שיכין את העגלה ונסע מיד למעז'יבו'ז לבעל שם טוב לבקש ממנו מחילה על כך שלא מיחה כששמע שביזו אותו.
והבעל שם טוב לא הכירו מעולם וגם מבני העיירה לא היה אדם שהכירו, והרבי מדרהביטש הלך להתפלל בבית הכנסת של הבעל שם טוב ועמד שם בצד, ובעת קריאת התורה אמר הבעל שם טוב "יעמוד מורנו רבי יצחק בן רבי יוסף", ואמר הבעל שם טוב לרבי מדרהביטש"שלום עליכם מורי ורבי, התלוצץ על הבעל שם טוב ונסע דרך כזו, אך הבעל שם טוב מוחל בלב שלם".
זה היה כוחו הרוחני של הבעל שם טוב הקדוש, זכותו תגן עלינו אמן!
(מקור הסיפור: נתיב מצותיך (קאמארנא), נתיב היחוד שביל ד' סוף אות ד', עמוד צ"ב)