מדוע צחק הבעל שם טוב הקדוש?
פעם אחת לאחר שהבעל שם טוב הקדוש סיים את תפילת מנחה, ראו אותו מצחק, מי שעמד לידו חיפש את סיבת הצחוק, ולא ראה שום סיבה.
שאלו לבעל שם טוב הקדוש: מה הגורם לצחוק?
סיפר הבעל שם טוב הקדוש שפעל כעת בתפילתו, להוריד לעולם נשמה קדושה, וסיפר על אימו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שהיה נוהג לקרוא לו בשם חיבה: "מנד'לי".
אימו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק הייתה חנוונית, ובלילה שנשמתו הקדושה הייתה צריכה לרדת לעולם, הגיע לחנותה כומר שרצה לקנות אצלה כל מיני סחורות.
הכומר השתהה זמן רב בחנותה, ואימו של רבי מנחם מנדל יכלה להרוויח מקניה זו רווח גדול זמן רב, כך, הדבר עיכבה, שכן, אם היה נשאר בחנות, היא לא הייתה זוכה לקבל את הנשמה הקדושה שכבר הייתה מוכנה לרדת לעולם.
ממשיך לספר הבעל שם טוב הקדוש, כאשר ראיתי זאת, פעלתי בתפילתי שהיא לא תרצה למכור לכומר את הסחורה, ואכן, היא סגרה את החנות וויתרה על הרווחים הנאים שהזדמנו לה.
מזה צחקתי, היה לי קורת רוח שגרמתי להוריד לעולם הזה, נשמה גדולה ויקרה, והלא היא אימו של הרב הקדוש "הרב מנד'לי" שלי.
תשעה חודשים לאחר המעשה הנ"ל, כאשר הבעל שם טוב הקדוש סיים את תפילת ערבית, וגם כן, צחק בצחוק גדול, ולא ראו העומדים בסביבתו את סיבת הצחוק, ושאלו אותו שיגיד להם.
סיפר להם הבעל שם טוב הקדוש, הלא תזכרו שלפני תשעה חודשים צחקתי אחרי תפילת מנחה, וסיפרתי לכם שפעלתי להוריד נשמה גדולה לעולם הזה.
ועכשיו, ככלות תשעה ירחי לידה, כשהגיע זמנו של הוולד הקדוש לצאת לעולם, אימו התקשתה מאוד בלידה כי ה'בעל דבר' רצה לסכן את שניהם, את האם ואת הילד, וכמעט להמיתם.
ופעלתי בתפילתי זאת שיצא הוולד בשלום מבטן אימו, ומזה צחקתי ונהניתי מאוד.
לאחר זמן, הגיע הרב הקדוש רבי "מנד'לי" הנ"ל אל הבעש"ט הקדוש, קיבל אותו הבעש"ט באהבה וחיבה יתירה, ואמר לו:
"הרבה קוגלים הפקרתי עבורך..."
ושאל אותו הרב מנד'לי: "מה פירוש הדברים?" וביאר לו כי נתן פקודה לכל הדרשנים בעיר מז'יבוז' לבוא לשבות פה את שבת קודש, ויאכלו על שולחנו, והכוונה שבשביל כבוד רבי מנחם מנדל מוויטפסק עשה זאת.
התקרבות רבי מנחם מנדל מוויטפסק לבעל שם טוב הקדוש
פעם אחת שמע הרב הקדוש רבי מנד'לי דבר תורה מדרשן אחד, והדיבורים הקדושים חדרו לחדרי ליבו.
בא רבי מנד'לי אל הדרשן כדי שיגיד לו ממי שמע את הדיבורים הללו, כי הבין שהדיבורים הללו אינם נובעים מליבו וממוחו של הדרשן.
בתחילה סרב הדרשן להגיד לו ממי שמע את הדיבורים, ואמר לו שהמציא את הדברים ממוחו.
הרב מנד'לי הבין - שאין הדבר אמת, ואחזו בדש בגדו ושאל אותו פעם נוספת: "הלא תגידו לי ממי שמעתם דיבורים יקרים כאלו" כי לפי הבנתי דיבורים האלה אינם שלכם, עד שהוכרח הדרשן להודות לו ולספר לו ממי שמע את דברי התורה הנפלאים.
בזכות זה, נסע הרב הקדוש מנד'לי אל הבעל שם טוב הקדוש.
ומאז נעשה לאחד מתלמידיו המובהקים, דבק בו ובתורתו, ולאחר מכן, למד אצל המגיד ממעזריטש הקדוש, עד שגדל ונעשה לאחד ממאורי החסידות בעולם כולו, את הסיפור הנ"ל סיפר רבי שנאור זלמן מלאדי 'בעל התניא' תלמידו.
לאחר פטירת המגיד ממעזריטש הוכתר רבי מנחם מנדל מוויטפסק למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, עפ"י צוואת המגיד, הוא היה רבו של רבי שנאור זלמן מלאדי 'בעל התניא'.
רבי מנחם מנדל היה מראשוני החסידים שעלו לארץ ישראל בראש קבוצה של 300 איש ביחד עם רבי אברהם קליסקר, עליה זו מכונה: "עליית תלמידי הבעל שם טוב".
עליה זו, הייתה חשובה ומשמעותית מאוד לישוב היהודי בארץ ישראל.
רבי מנחם מנדל מוויטפסק התאפיין בענוותנותו וצניעותו הרבה, והיה נוהג לחתום את איגרותיו בתואר "השפל באמת".
פטירתו וצוואתו: רבות ניתן ללמוד עליו מפטירתו וצוואתו, כמו מתורתו.
מצבתו: לא הסכים רבי מנחם מנדל שיכתבו על מצבתו דברי שבח והלל, רק את שמו.
מסעיפי הצוואה שכתב: "לבני המופלג רבי משה, אבקש שלא יהיה לו, שום התמנות ושררה על אחרים. ויתרחק מהכבוד, ויתרחק מהוללות.
וילמד בכל יום ספרי מוסר, ויתחבר עם אנשי אמת.
ויאהב - הפחות שבישראלי, ויתרחק משקר בכל כוחו, אפילו לשם שמים.
ושלא יאמר דברי תורה בשמי, ושלא יחקקו על המצבה שלי שום שבח, כי אם מוהר"ר מנחם מענדיל".
בעניין הקבורה כתב: "אבקש שבעת יציאת נפשי עד שעה בדקדוק, בל ימצא גופי בזה העולם בשום אופן בעולם. כלומר שמעת יציאת הנפש ועד לסוף הקבורה, לא יעבור משך זמן של יותר משעה אחת בלבד".
על מקום הקבורה כתב: "במקום הקברות לא יניחו אותי על קרשים או בארון, רק ישר על אדמת הקודש, ונושאי הארון יהרהרו בתשובה.
ובעת שיסתמו עיני בחרס שבור כנהוג, יזכירו אז את:
שם קדשו של מרן הבעל שם טוב, ואת שם קודשו של האדמו"ר הרב המגיד ז"ל".
מי יהיה שכנו לקבורה? לפני הסתלקותו שאלו אותו, ליד מי רצונו שיקברו אותו? השיב רבי מנחם מנדל בתמיהה - "מה השאלה הזאת?
טוב יהיה לפני, אם ישכיבוני אצל כל יהודי שהוא!
והלוואי ואף יהודי לא יתבייש בי, כפי שאני אינני מתבייש באף יהודי".
החזרת נשמתו ליוצרה תורה היא, וללמוד אנו צריכים...
רבי מנחם מנדל מוויטפסק החזיר את נשמתו ליוצרו, כשהיה בן חמישים ושבע, בא' אייר תקמ"ח, ונקבר בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש.
מי שפוקד את קיברו מסכים למה שכולם אומרים, שמריחים ריח גן עדן בחלקת תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, שטמונים שם צדיקי עולם, כגון: רבי נחמן מהורדנקא, רבי אברהם קליסקר, רבי חיים אבולעפיה ועוד רבים...
זכותו של רבי מנחם מנדל מוויטפסק בן רבי משה תגן על ככל ישראל, ונזכה אייר – אני ה' רופאך, אמן! שבוע טוב ומבורך.