במסגרת ניסיונו לגבות חוב, דרש בנק "דיסקונט" את פינויים של זוג דיירים מדירה בעפולה, בה נרשמו לזכותו הערת אזהרה מעסקה קודמת בנכס. המחוזי ביטל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל והפסיק את הליכי הפינוי.
בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל הליכי פינוי דירה נגד זוג דיירים מעפולה, שרכש את דירתו בתום לב מחברת "דוד נתיב", ונאלץ להתמודד עם ניסיונותיו של בנק "דיסקונט" להשתלט על הדירה כתוצאה מעסקה מפוקפקת קודמת שערכה החברה בנכס.
לשאלות בנושא הוצאה לפועל:
פנו ל-עורך דין הוצאה לפועל
בשנת 2001 רכש זוג דיירים דירה בעפולה במסגרת פרויקט "ניצנים", מחברת "דוד נתיב חברה לבניין" תמורת 419 אלף שקל.
אלא שלאחר ארבע שנים נתבע הזוג על ידי אדם אחר, שטען כי רכש את הדירה חודשיים לפניהם מאותה חברת "נתיב", שנקלעה בינתיים להליכי פירוק. האיש סיפר כי בעקבות העסקה נרשמו הערות אזהרה על הנכס לזכותו, וכן לזכות בנק "דיסקונט", שהלווה לו כספים לרכישת הדירה.
לפני מספר שנים בית המשפט המחוזי בנצרת קבע שעסקת המכר בין "נתיב" לרוכש הראשון נערכה למראית עין בלבד, ביטל את תוקפה, ומחק את הערת האזהרה לזכות הרוכש.
עם זאת, נקבע כי שטר המשכון והערת האזהרה שנרשמו לטובת בנק דיסקונט, עדיפים על הערת האזהרה שנרשמה לזכותו של הזוג, שרכש את הדירה בתום לב וללא ידיעה על העסקה הקודמת.
כתוצאה מכך, ביקש הבנק לצרף את זוג בעלי הדירה לתיק הוצאה לפועל שפתח נגד הרוכש הראשון, במטרה לגבות את חובו על ידי מימוש זכויותיו בדירה.
במסגרת התיק, הורתה רשמת ההוצאה לפועל בחיפה לזוג הדיירים לעזוב את הדירה תוך 18 חודשים כדי לאפשר לבנק לממש את הכנס.
הזוג לא ויתר, ובשנת 2012 הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור על החלטת הרשמת.
לשיטתם, מכיוון שהעסקה בין הרוכש לחברה הייתה עסקה למראית עין בלבד, כלל לא ניתן לאפשר לבנק למשכן את הנכס.
על כן, לטענתם, לא היה מקום לצרף אותם כחייבים במסגרת התיק שנפתח נגד הרוכש הראשון, מה גם שלשיטתם, בשטר המשכון שמכוחו פועל הבנק חסרים פרטים מזהים של הדירה, כך שלא הוכח שמדובר בדירתם.
מנגד, טען הבנק כי הוא נושה מובטח, והצביע על כך שבהליכים קודמים הובהר כי דירת המגורים של המערערים היא הדירה בה הוא מחזיק בזכויות.
חריגה מסמכות
אב בית הדין השופט יגאל גריל והשופטים בטינה טאובר וסארי ג'יוסי, קבעו שרשמת ההוצאה לפועל חרגה מסמכותה כאשר אִפשרה את צירופם של המערערים כחייבים לתיק ההוצאה לפועל שפתח הבנק למימוש הנכס.
השופטים ביטלו את החלטת הרשמת, שהורתה על פינוי המערערים מן הדירה בהיעדר הנחיה מפורשת מבית המשפט בנצרת בזמנו. השופטים מתחו ביקורת על התנהלות הרשמת והסבירו כי סמכות רשם ההוצאה לפועל בפרשנות פסקי דין היא סמכות מוגבלת, כלומר הרשם אינו רשאי להורות על אכיפתו של עניין שאינו עולה במפורש מפסק הדין.
מכאן, הסבירו השופטים כי למרות הקביעה שלפיה המעמד של הערת האזהרה והמשכון לטובת הבנק קודם למעמד הערת האזהרה לטובת המערערים, אין זה אומר שלבנק יש זכות לרשום משכנתא על הדירה (ובכך לממשה ולדרוש את פינוי הדירה).
עם זאת, הבנק רשאי לנסות ולגבות את חובו, הבהירו השופטים, אלא שכדי לקבוע שהוא זכאי לרישום משכנתא או לכל זכות אחרת על הדירה, עליו לפתוח בהליך משפטי נפרד.
לפיכך, השופטים הורו על הפסקת הליכי הפינוי, וחייבו את הבנק לשלם למערערים שכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד יוסף מילר
- ב"כ המשיב: עו"ד יוסף ברינט
לעורכי דין הוצאה לפועל • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין שאולי כהן עוסק בדיני בנקאות והוצאה לפועל
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.