סוגיית "חזקת הבתים" במסכת בבא בתרא, עמדה השבוע במרכזה של הכרעה משפטית דרמטית.
בית משפט השלום בתל אביב הורה על פינויין הסופי של המשפחות האחרונות המתגוררות בשטח חוף "מציצים" ליד נמל תל אביב, וזאת לאחר שנים רבות - הרבה מעבר לחזקת ג' שנים - של ישיבה במקום ללא היתר חוקי או קנייני.
הפרשה, המזכירה את כל השקלא וטריא על מוחזק בקרקע ועל הדרישה להביא ראיה על בעלות למרות שלא היה ערעור - החלה לפני כ-70 שנה כאשר מספר משפחות התיישבו על רצועת החוף הצפונית.
ברבות השנים, המבנים הורחבו ואף הושכרו לצדדים שלישיים, תוך שהדיירים טוענים לזכויות מכוח השנים הרבות שחלפו.
אולם, כפי שמבואר בגמרא ש"חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה", קבעה השופטת כי בהיעדר כל מסמך או "שטר" המוכיח רכישה כדין, אין לישיבה במקום תוקף של בעלות.
על פי הדיווח ב'כלכליסט', העירייה ורשות מקרקעי ישראל טענו כי המגורים במקום נעשו בבחינת "גזל הרבים".
לפי התביעה, המחזיקים לא רק שפלשו לשטח הציבורי, אלא אף הפיקו רווחים של עשרות אלפי שקלים בשנה מהשכרת יחידות דיור שנבנו ללא היתר. מנגד, טענו המשפחות כי אבותיהם רכשו את הקרקע במיטב כספם ומכוח השתיקה של הרשויות לאורך השנים, יש להם "חזקה" במקום.
אולם, במישור ההלכתי והמשפטי כאחד, חזקה בנכסי ציבור היא מורכבת בהרבה מחזקה בנכס פרטי.
השופטת טל פישמן לוי הבהירה בפסיקתה כי "הנתבעים אינם זכאים להמשיך להתגורר במקרקעין – לא כמחזיקים כדין ולא כבני רשות".
היא הדגישה כי אין לכרוך את הפינוי בפיצוי כספי, שכן מדובר בהתנהלות שאינה ראויה.
מועד הפינוי נקבע לקיץ תשפ"ו (יוני 2026), אז מתכננת העירייה להחזיר את ה"גזילה" לציבור הרחב, להרחיב את הטיילת ולשדרג את התשתיות לטובת הרבים.
למרות שהמשפחות שוקלות לערער לבית המשפט המחוזי, המסר העולה מפסק הדין ברור: גם לאחר עשרות שנים, "קרקע אינה נגזלת", ושטח השייך לכלל הציבור חייב לשוב לייעודו המקורי.
עם זאת, המשפחות המפונות מתכוונות לתבוע פיצוי מהעיריה על הפינוי ככל שיתבצע, והשופטת לא הביעה התנגדות לכך.
0 תגובות