ד"ר סימון עמנואל ערך מחקר על תופעה מוזרה בה חלק מאבני הכותל המערבי מתפוררות אך חלקם האחר נשארו איתנות ויציבות כמעט כשהיו במימי הורדוס. בסוף אבני הכותל והגיע לממצאים מפתיעים ומדאיגים.
"זה התחיל משאלה פשוטה, הסתכלנו על הכותל וראינו שיש אזורים שממש מתפוררים ויש אזורים אחרים שבכלל לא השתנו. כביכול, הכל עשוי אבן גיר, ולא הבנו למה יש אזורים כאלו ואזורים אחרים. התחלנו לחקור את השאלה הזו", אמר ד"ר עמנואל סימון ל'הארץ', שערך את המחקר בנושא יחד עם יעל לוינסון, שניהם חוקרים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרם פורסם לאחרונה בכתב העת Geology, מכתבי העת המובילים בתחום הגיאולוגיה בעולם.
חשיבותו של הכותל ידועה, אך מעבר לקדושתו של הקיר ממנו לא זזה השכינה מעולם, יש לו יתרונות מדעיים רבים ולכן הוא נושא למחקר מקיף. כך למשל ההיסטוריה של הכותל ידועה לפרטי פרטים, מתי היה הקיר מכוסה בעפר ומתי היו סביבו מבנים וכדו'.
כעת המחקר החדש מגלה כי ישנו חשש מסוים ליציבותו של הכותל המערבי, בשל אבנים מסוימות בהן קצב הבליה וההתפוררות מהיר עד פי 100! מהאבנים שלידן. לא צריך מחקר מעמיק כדי לראות את הבליה של האבנים הללו, כל מתפלל שאי פעם הטמין פתק בכותל שם לב שבאבן בה הוא מטמין קיימים חריצי ענק, זאת לעומת האבנים שלידן הנראות שלימות לחלוטין.
המדענים שביצעו הדמיית תלת ממד מיוחדת, גילו כי ההבדל בשחיקה נובע מהעובדה שהכותל נבנה משני סוגי אבנים, שניהם נחצבו מאבני גיר מסביבת הרי ירושלים, אך האבנים שהתבלו מהר יותר בנויות מגבישי גיר קטנים, שקוטרם מספר מיקרונים (כעשירית מעובי שערת אדם), ואילו האבנים העמידות יותר עשויות מגבישי גיר גדולים בהרבה, בקוטר של כ-50 מיקרון (כעובי שערת אדם). ההבדל הזה, שלא נראה לעין בלתי מזוינת, הופך דרמטי במפגש בין האבן למי גשמים.
החוקרים אספו דגימות מאתרי החציבה המשוערים של אבני הכותל, ובחנו את תהליכי הבליה במעבדה. הם אף גילו תהליך בליה לא מוכר של אבן גיר, שבו לא רק שהגיר מתמוסס במי הגשמים, אלא שגבישי האבן מתפוררים וניתזים מהסלע בזמן המפגש עם המים. כלומר, תהליך בליה פיזיקלי בנוסף לבליה הכימית.
למרות שקשה להבחין בהבדל בין שני סוגי האבן שנמצאו, מאמין ד"ר עמנואל כי חוצבי האבנים בתקופת בית שני כן הבחינו בו: "זה סוג פחות איכותי, אבל בכל זאת חצבו אותו. כנראה שהקבלן של הורדוס רימה אותו", הוא אומר.
בשנים הקרובות לא נשקפת סכנה ליציבותו של הכותל, מאחר וגודלן העצום של האבנים מבטיח שהקיר ימשיך להחזיק מעמד. אך בדורות הבאים יהיה צורך לפתח חומר פולימרי שיוחדר לסלע ויאט את קצב התפוררות האבנים הרגישות.
אך כעת קיימת בעיה הלכתית, מאחר ורב הכותל קבע שאסור לצפות את אבני הכותל בחומרי הגנה, בעיה שתצטרך להיפטר בדורות הבאים כאשר תשקף סכנה אמיתית לקריסה.