20.1.1942 הקיש יהודי נבעת ונפחד מאימה על דלתו של הרב בעיירה גרבוב בפולין המזרחית. "מי אתה?" שאל הרב. והוא ענה: 'רבי אני יהודי מהעולם הבא...' (כך מסתיימת עדות קברן הכפייה יעקב גרויאנובסקי)
"אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה. כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה".
בין ימי שמחת יציאה מעבדות לחרות - לבין ימי קבלת עול תורה ומצוות. בין ארבע לשונות הגאולה - לבין ימים של נעשה ונשמע. בין ימי מועד – למועד, בין רגל – לרגל, "תספרו חמישים יום..".
ודווקא באלו הימים המיועדים להמשך אותה השמחה לימי עלייה לזמן של קבלת תורה, מתכנסים לימים של דין, ימי אבלות, ימים של זכרון ועילוי נשמות. כתב רש"י בספר הפרדס אלו "ימים עלולים" ימים בהם גוברות הסכנות לאדם ועליו לנהוג משנה זהירות.
ימי ספירת העומר נחלקים לשני חלקים - ההכנה לקראת מתן תורה, כאשר לא מכבר יצאנו ממצרים, אך יחד עם זאת, ימי אבלות לזכר מאורעות שהעם חווה בכל ההיסטוריה, עד עצם היום הזה "שבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
בגמ' מובא סיבת ימי האבל על מותם של תלמידי ר' עקיבא. "שנים עשר זוגין תלמידים שהיו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס, וכולם מתו בפרק אחד... מפסח ועד עצרת... וכולם מתו מיתה רעה". וזאת "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".
זה כשלעצמו מחייב אותנו, במיוחד באלו הימים, להגביר את האחדות בעם ישראל ולהרבות בכבוד והנהגה ראויה בין אדם לחברו. וכאשר נדפדף בין דפי ההיסטוריה אנו מוצאים שיומננו מגועל בדם התופת שנשפך כמים בימים אלו.
גזרות תתנ''ו ב-1096 לספירה כחלק ממסע הצלב הראשון, חיילות הצלבנים שחצו את אירופה בדרכם לארץ, פרעו לפי דרכם ביהודים והרסו גם את הקהילות המפוארות של שפיירה, וורמייזה ומגנצה. במשך שלושה חודשים השתוללו גדודי הצלבנים, והרגו כשנים-עשר אלף יהודים, מה שכלל כמובן טבח המוני של יהודים ע"י נוצרים ופעמים הוצע להינצל ע"י המרת דת.
גזרות ת"ח ות"ט במאה ה-16. אותם פרעות לאחר שסופחה אוקראינה לפולין. ועיקר האירועים היו בתקופת ספירת העומר, ובעקבות האירועים החלו יהודי אשכנז לומר את תפילת "אב הרחמים", תפילה שחוברה בקהילת וורמיזא. וכמובן, ימי השואה והתופת הנוראה.
גם בימנו, קשה לדבר בימים אלו כאשר אנו מסובבים בימים של דין וזיכרון לקדושים קדושי עליון, וכשקורה דברים כאלו זה סתרי בראשית - בן יתנחם על אביו, בנים על הורים, ולצערנו פעמים גם ההפך, אבל דווקא כשיש שאלות וקשה לקבל את הדברים צריך להיזכר במידתו של ר"ע - כולם בוכים והוא מתנחם, כולם בוכים והוא מנחם, כולם מקצרים בברכה ר"ע מוסיף כן ה' אלוקינו, עוד נבין, עוד נשמח, עוד נתנחם!
אנחנו חיים בדור שיש שאלות חמורות מאוד, דברים שאנחנו לא מבינים וכבר על זה נאמר בגמ' בסוטה בעקבתא דמשיח אין יום שאין קללתו מרובה מחבירו, אך פעמים דווקא במעמקי השאלה מוצאים נחמה, כי לאחר כל שקיעה מגיעה הזריחה.
ישנו מדרש מפליא ביותר: 'ויהי בשלח פרעה את העם... ויסב אלוקים את העם דרך ארץ פלישתים' ויסב אלוקים את העם - מכאן לעני שבישראל שלא ישב בלילי פסחים עד שיסב.
וזהו פלא 'ויסב' של בשלח זה מלשון סיבוב לא מלשון הסיבה, אך הנה פה מצאנו את היסוד של עם ישראל.
יעקב ועשיו שניהם רבים על נחלת שתי עולמות, לישראל יש שטר חוב של יסורים, של עבודה קשה. עשיו לא מעוניין בשטר חוב, והולך בדרכו הולך ובא. גם יעקב הולך לחלק שלו לארץ ישראל, אבל דרך מצרים, שנים של גלות, של עבודה, דרך יסורים, ובסוף הוא מגיע.
יודעים הכל - עכשיו זה מר, זה קשה. אבל זו ההנהגה שהקב"ה מתנהג עם כלל ישראל בצורה עקיפה, בצורה של ציבור, עד שבאים למנוחה ולנחלה עד שרואים את האור 'הסתרה שבתוך ההסתרה' אך 'בוודאי גם שם נמצא ד' יתברך'.
גם העני שמיסב כרגע, בקושי יש בהישג ידיו למצוא ד' כוסות ומצות, אז מה הוא נדרש להיסב, האם ההסבה לבדה תהפוך אותו לבן חורין, הרי מאומה אין בידו, משועבד הוא לאחרים כל חייו. אך נאמר לו מיד, ממתי יהודי שופט את עצמו לפי המצב של היום, הרי אתה עדיין בסיבוב 'ויסב אלוקים את העם'.
ההנהגה הזאת של סיבוב אינה דרך ישרה כמו עשיו, מכאן מההנהגה הזאת מוצא העני בליל הסדר את החיזוק לדעת שאצלנו אין דרך ישרה רק בסוף אנחנו מבינים לעיתים, רק בסוף אנחנו רואים איך הקב''ה נשאנו על כפיו כאב הנושא את בנו, וזו התשובה לעני, גם זו התשובה לנו, לכל אחד ואחד במקום בו מוצא את עצמו תמה ואינו מבין.
משה רבנו מבקש "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ... וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי... וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי, וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, יג-כג). כתב החת"ס, משה מבקש מבורא העולם להבין את דרכי ההנהגה, לדעת ולהבין חשבונות שמים, מטרות הפעלות, דרכי השגתם, ותכליתם. אך עונה לו הקב"ה "כי לא יראני האדם וחי".
אין בכוח האדם להשיג את אותם ההבנות כל עוד נשמת חיים באפו. העולם כולו נברא בהסתר, אך בכ"ז אומר הקב"ה "וראית את אחורי" כי כאשר יביט האדם לאחור לימים עברו, לעברו של העם, ויתבונן בדרכי ד' מאז ומעולם יוכל לראות אמונה בעיני בשר ודם, יוכל האדם להשיג הבנה איך בהשגחה פרטית התנהל לו העולם לטובת עם ישראל.
אך "פני לא יראו" לדעת מראש ולהבין את עניני העולם המתנהלים כעת לא יוכל האדם וחי.
"חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים / תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים / תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים / אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים" (קינה על י' הרוגי מלכות)