דינו של מוסר: מוות

"אסור למסור ישראל ביד גויים בין בגופו בין בממונו. ואפילו היה רשע ובעל עבירות ואפילו היה מיצר לו ומצערו. וכל המוסר ישראל ביד גויים בין בגופו בין בממונו אין לו חלק לעולם הבא".

ובהלכה אחרי כן כותב הרמב"ם: "מותר להרוג המוסר בכל מקום. ואפילו בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות. ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאמר הריני מוסר פלוני בגופו או בממונו ואפילו ממון קל הרי התיר עצמו למיתה, ומתרין בו ואומרין לו אל תמסור, אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו, מצווה להרגו וכל הקודם להרגו זכה".

ישנה הסתייגות, רק לפני שמסר מותר להורגו, אבל אחרי שמסר עונשו מסור רק לשמים, כפי שמבאר הרמב"ם: "עשה המוסר אשר זמם ומסר, יראה לי שאסור להרגו אלא אם כן הוחזק למסור הרי זה יהרג שמא ימסור אחרים. ומעשים בכל זמן בערי המערב להרוג המוסרים שהוחזקו למסור ממון ישראל ולמסור את המוסרים ביד הגויים להרגם ולהכותם ולאסרם כפי רשעם. וכן כל המיצר לציבור ומצער אותן, מותר למסרו ביד גויים להכותו ולאסרו ולקנסו, אבל מפני צער יחיד אסור למסרו, ואסור לאבד ממונו של מסור ואף על פי שמותר לאבד גופו שהרי ממונו ראוי ליורשיו".

בנוגע לכך, כותב הרמ"א: "ויש אומרים דאין להרוג המוסר אלא אם כן אי אפשר להינצל ממנו באחד מאיבריו, אבל אם אפשר להצילו באחד מאיבריו, כגון לחתוך לשונו או לסמות עיניו, אסור להורגו".

ומה לגבי תשלום? המוסר חייב לשלם את כל הנזק. וזה לשון השולחן ערוך: "המוסר ממון בידי אנס, בין אנס עובד כוכבים בין אנס ישראל, חייב לשלם מהיפה שבנכסיו כל מה שלקח האנס".

"במה דברים אמורים, כשהראה המוסר מעצמו. אבל אם אנסוהו עובד כוכבים או ישראל אנס להראות, והראה, הרי זה פטור מתשלומין. ואם אנסו להראות שלו והראה של חברו, חייב.... ולא מקרי [-נחשב] אונס, אלא הכאות וייסורין, אבל לא אונס ממון".

ועוד דבר "קטן": הנצי"ב כתב, על פי המדרש, שכל מה שאומות העולם מצליחים לעשות צרות לישראל, זה רק כאשר יש איזה מוסר או מלשין שעוזר להם. כלומר, יש לכם טענות על אנטישמיות? טוב שתדעו למי לפנות.

כל המקשר את הכתבה לאירועים האקטואלים עושה זאת על דעתו בלבד. אנו, במדור איצטלה, אמונים להגיש לכם, הגולשים את גישת ההלכה ותו לא.